לא קל לחיות בארץ הזאת, לא קל. מאז קום המדינה ועוד לפני כן אנחנו נלחמים על חיינו – מלחמות, מלחמות התשה, פיגועים, תותחים, טילים, מה לא. וזה קשה, תחילה כילדים, אחר כך כבוגרים ולאחר מכן כהורים לילדים משלנו.
ובלי קשר להשקפות פוליטיות, אם מימין או משמאל, אני שואלת את עצמי – עד מתי? מתי נחיה סוף סוף בשקט ובשלווה בארץ הזאת, בלי האיום המתמיד הזה שמרחף מעל ראשינו.
אני בצפון וליבי בדרום ובמרכז והחשש שגם מצפון לא תיפתח הרעה, חלילה.
ועם כל זאת ועם כל הקושי והכאב, אין לנו ארץ אחרת, זו הארץ שלנו, ולא לא ינצחו אותנו. אנחנו כאן כדי להשאר!
לא תנצחו אותי
מילים ולחן:
מחלוני אני רואה
רחוב כמו נהר גואה
ואנשים לעבודת -
יומם הולכים
ותינוקות של בית רבן
עם הילקוט שעל גבם
ובידיהם כמה
ענפי הדס פורחים
פתאום זה בא ומתבהר
ולעצמי אני אומר
לא תנצחו אותי
לא מנצחים אותי כל כך מהר
מחלוני אני רואה
מטוס ממריא, מטוס דואה
ומתחבא בעננים
הרחוקים
אני שומע מכונה
במנגינה הנכונה
שמתגלגלת בחוצות
ובשווקים
פתאום זה בא ומתבהר
ולעצמי אני אומר
לא תנצחו אותי
לא מנצחים אותי כל כך מהר
בחלוני אביב וסתיו
ויום גשום ויום שרב
ואור וחושך ויחיד
ומקהלה
זה מתערבב, זה מתערבל
שירי קינה, שירי הלל
ולפעמים זו המולה אחת גדולה
פתאום זה בא ומתבהר
ולעצמי אני אומר
לא תנצחו אותי
לא מנצחים אותי כל כך מהר

