הוא מקבל הוראה לשכב על המיטה, על גבו, כשעיניו עצומות. 'אני אספור עד 100', היא אומרת, 'ותוך כדי כך אקשור אותך למיטה כך שלא תוכל לזוז. עליך לשכב לגמרי בשקט, ידיך באלכסון כלפי מעלה, רגליך באלכסון כלפי מטה, לא לדבר, לא להוציא הגה, מובן'?
הוא כמובן ממלא את הוראתה במדויק. נשכב על המיטה, ידיו ורגליו פשוטות לצדדים כפי שהורתה לו, עיניו עצומות. היא מתחילה לספור, לאט ובקול רם. קולה מרגיע אותו והוא שוקע יותר ויותר לתוך עצמו.
הספירה הסתיימה. 'כעת אתה קשור היטב', היא אומרת לו, 'חזק כך שלא תוכל לזוז'. הוא מהנהן קלות בראשו ושותק, נותן לה לעשות בו כרצונה. הזמן חולף, הוא לא יודע כמה זמן עבר בדיוק, כשהוא שומע לפתע שוב את קולה – 'עוד כמה דקות אתיר את הקשרים ותהיה רשאי לזוז ולקום מהמיטה'.
רק אז הוא שם לב, שהוא בעצם לא קשור כלל, אלא בחוטים דמיוניים בלבד, סמויים מהעין...