לפני 10 שנים. 7 באוגוסט 2013 בשעה 17:49
איננו מתגעגעים אף פעם למה שלא היה מעולם ברשותנו.
- אטיין דה-לה בואסי { מתוך הספר "על ההשתעבדות מרצון" }
[על הספר עצמו, למי שמתעניין: http://www.text.org.il/index.php?book=07040315 ]
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
claw
-
משפט יפה ונכון :)
אבל אולי יש אנשים שמתגעגעים לעצם הכמיהה למשהו מסויים? משהו אשר כיום לא חשים כלפיו את אותו דחף להשיג מאי אלו סיבות, בעוד שבעבר הוא היה נראה אדיר ועצם המחשבה על השגתו הייתה נעימה...
אבל אולי יש אנשים שמתגעגעים לעצם הכמיהה למשהו מסויים? משהו אשר כיום לא חשים כלפיו את אותו דחף להשיג מאי אלו סיבות, בעוד שבעבר הוא היה נראה אדיר ועצם המחשבה על השגתו הייתה נעימה...
לפני 10 שנים
ברק1ברק(נשלט)
-
לא מכיר את הספר ואת הקונטקסט שלו.
לעתים, כשנחה עליי הרוח לחפור בעצמי, תוהה כיצד זה שאיני מתגעגע לכל האנשים והקשרים הנפלאים, למצבים, לנופים, למקומות בהם חוויתי טוב, ,,,,, לתובנתי מאחר שאיני טיפוס מנכס ורכושני, ותובנה זו עולה מאוד יפה בקנה אחד עם המשפט שהבאת,
לעתים, כשנחה עליי הרוח לחפור בעצמי, תוהה כיצד זה שאיני מתגעגע לכל האנשים והקשרים הנפלאים, למצבים, לנופים, למקומות בהם חוויתי טוב, ,,,,, לתובנתי מאחר שאיני טיפוס מנכס ורכושני, ותובנה זו עולה מאוד יפה בקנה אחד עם המשפט שהבאת,
לפני 10 שנים
50 גוונים ג'ינג'ים(אחרת)
-
לא שמעתי על הספר הזה. המשפט שציטטת וגם שם הספר מסקרנים ומעוררים מחשבה. יצא לך לקרוא אותו?
לפני 10 שנים
Madame T(שולטת)
-
לא, לא קראתי את הספר, אבל המשפט הזה משך את עיני.
על הספר:
http://www.text.org.il/index.php?book=07040315
על הספר:
http://www.text.org.il/index.php?book=07040315
לפני 10 שנים
למדתי מחברה שלי
-
חייבת להודות שאני לא מסכימה איתו בכלל.
יש חוויות כלל אנושיות ( בדומה , למשל , לחלומות נפילה, או רדיפה, שהם אוניברסליים וקיימים בכל התרבויות בוריאציות שונות ). וגם געגוע , לדעתי, הוא לא תמיד קונקרטי.
אבל עצם הדיון מפרה .
יש חוויות כלל אנושיות ( בדומה , למשל , לחלומות נפילה, או רדיפה, שהם אוניברסליים וקיימים בכל התרבויות בוריאציות שונות ). וגם געגוע , לדעתי, הוא לא תמיד קונקרטי.
אבל עצם הדיון מפרה .
לפני 10 שנים
Madame T(שולטת)
-
אני מסכימה איתך, שלעתים מתגעגעים לדברים לא ממשיים, לא מוחשיים.
כמו שנכתב לעיל - מעין כמיהה שכזאת.
כאן, רק ציטטתי דברים בשם אומרם. אני דווקא סבורה, שלעתים כן מתגעגעים למשהו
שמעולם לא היה ברשותנו...
כמו שנכתב לעיל - מעין כמיהה שכזאת.
כאן, רק ציטטתי דברים בשם אומרם. אני דווקא סבורה, שלעתים כן מתגעגעים למשהו
שמעולם לא היה ברשותנו...
לפני 10 שנים