שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
Brave Dwarf
-
אולי, מאדאםT, אולי. כרגע האופטימיות של חיים חפר נראית לי כ"כ רחוקה. מאז השיר נכתב (אם אכן נכתב בששת הימים) היו לנו 3 מלחמות ושלושה מבצעים קשים מאוד (שגם אותם הייתי מכנה מלחמות). איכשהו לא מעודד במיוחד.
לפני 11 שנים
Madame T(שולטת)
-
יש לנו כזה שיר, בטח שמעת אותו, אליפל, איזו פעם -פעמיים, קוראים לו 'התקווה' :)
"עוד לא אבדה תקוותנו", לא יודעת אם זה יקרה עוד בדור שלי או בדור שלך או בדורות ההמשך.
אבל פעם, אחרי כל המלחמות שהיו ואלו שעלולות עוד להיות, חייבת להגיע המלחמה האחרונה בהחלט, לא?....
לפני 11 שנים
Brave Dwarf
-
אני מקווה. אני מקווה זאת תהיה מלחמה אחרונה שאחריה לא תהיינה עוד מלחמות ולא מלחמה אחרונה שאחריה לא יהיה עוד אותנו. אני מתנצל, אני יודע שאני לא בסדר. נביא זעם שכמותי. פשוט הכל נראה לי כל כך לא הוגן כרגע, כל כך אבוד. אנחנו מתחילים שנה חדשה תחת איום איראני ולבנוני בגלל הפלישה האמריקאית לסוריה וזה משגע אותי. משגע אותי שגם כשאנחנו לא עושים דבר, מחזיקים אותנו כבני ערובה במדינה שלנו. וכי לא מגיע לנו, כי מספיק, די, שילמנו כבר מחירים כל כך כבדים, הגיע הזמן להניח לנו.
גולדה אמרה פעם: "פסימיות היא מותרות שיהודי אינו יכול להרשות לעצמו." LOL, אני אצא מזה, כי אם גולדה אמרה, גולדה יודעת. אז כן, התקווה, מאדאםT, לא רק גולדה יודעת. (-:
לפני 11 שנים
Madame T(שולטת)
-
אני כמובן מצטרפת לתקוותך, שפעם תהיה המלחמה האחרונה במובן של שקט ורוגע לאחריה, ולא סוף קיומנו כאן, חלילה.
ולא סוד, שחובבת שירים אנוכי, כך שאענה לך בשיר, כדרכי (וגולדה היתה אישה חכמה ובוודאי ידעה מה היא אומרת כשאמרה את המשפט הנ"ל):
אין לי ארץ אחרת...
קשה, מתסכל, מרגיז, מייאש, אבל.... זו ארצנו....עם כל הטירוף ש'חוגג' סביבנו ומשליך גם עלינו, שלא באשמתנו.
לפני 11 שנים
להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר
