-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 18 שנים. 18 ביוני 2006 בשעה 5:51
חוש הומור הוא מצרך חיוני בעיני. לא מסתדרת טוב עם אנשים נטולי הומור. יחד עם זאת, רצוי מאד שהוא יהיה בטעם, חכם ולענין. לא אוהבת הומור גס, דוחה ולא מתוחכם, או מספרי בדיחות סידרתיים. נכון שההומור שלי לפעמים עוקצני-משהו (טוב, עקרבית, אתם כבר יודעים), אבל הוא תמיד ברוח טובה, אלא אם כן מישהו ממש מעצבן אותי ואז הוא מקבל חץ שלוח (זהירות, תתכופפו). אני אוהבת גם הומור מטורף, הזוי-משהו. יש פה כמה מצחיקנים כאלה שאני נכנסת לבלוג שלהם מדי פעם וצוחקת בקול רם לעצמי (לא חזק מדי, שהשכנים לא ישמעו).
הבעיה היחידה היא שיש לפעמים כאלה שלא ממש מבינים את חוש ההומור שלי ונפגעים או מגיבים ברצינות תהומית, בעיה. אבל מי שמבין אותו ותורם משלו לענין, ישר שובה אותי. אין הרבה כאלה, אבל פה ושם מוצאים איזה "חוח של צחוק בין שושני הבכי" ואין כייף גדול מזה.
