לפני 20 שנים. יום ראשון, 18 ביוני 2006 בשעה 4:51
חוש הומור הוא מצרך חיוני בעיני. לא מסתדרת טוב עם אנשים נטולי הומור. יחד עם זאת, רצוי מאד שהוא יהיה בטעם, חכם ולענין. לא אוהבת הומור גס, דוחה ולא מתוחכם, או מספרי בדיחות סידרתיים. נכון שההומור שלי לפעמים עוקצני-משהו (טוב, עקרבית, אתם כבר יודעים), אבל הוא תמיד ברוח טובה, אלא אם כן מישהו ממש מעצבן אותי ואז הוא מקבל חץ שלוח (זהירות, תתכופפו). אני אוהבת גם הומור מטורף, הזוי-משהו. יש פה כמה מצחיקנים כאלה שאני נכנסת לבלוג שלהם מדי פעם וצוחקת בקול רם לעצמי (לא חזק מדי, שהשכנים לא ישמעו).
הבעיה היחידה היא שיש לפעמים כאלה שלא ממש מבינים את חוש ההומור שלי ונפגעים או מגיבים ברצינות תהומית, בעיה. אבל מי שמבין אותו ותורם משלו לענין, ישר שובה אותי. אין הרבה כאלה, אבל פה ושם מוצאים איזה "חוח של צחוק בין שושני הבכי" ואין כייף גדול מזה.
