[סצינה קצרה]
טיסת לילה ארוכה, המטוס חשוך למדי, האורות מעומעמים. הנוסעים מנמנמים או ישנים, שקט. הוא יושב במושב לידה, גם הוא מנומנם. חש בנוכחותה לידו.
חורף, קריר מעט במטוס, היא פונה לדיילת ומבקשת שמיכה, פורשת אותה לרוחבה על שניהם. תחושה של חמימות וקירבה עוטפת אותו.
הוא עוצם את עיניו ומרגיש, שהוא שוקע בתרדמה נעימה.
בעודו מנמנם, הוא חש יד נשלחת אל מכנסיו, פותחת את הרוכסן וחודרת פנימה בבעלות, ממששת, בודקת, מועכת, עושה בו כרצונה.
הוא מתעורר, בכל המובנים, והשינה ממנו והלאה,
מרגיש כמו בובה ממין זכר שמשתעשעים בה, הבובה הפרטית שלה...
תוך כדי כך היא לוחשת באוזנו, 'קרא לדיילת ובקש ממנה משקה'. הוא תוהה כיצד יצליח לשמור על קול 'רגיל'
כשיקרא לדיילת ויבקש ממנה את שדרשה גבירתו, בעוד היא משחקת בו כל העת, מגרה אותו, מעוררת ולא מרפה,
אך ברור לו שסירוב לדרישתה אינו בא בחשבון.
הוא נושם נשימה עמוקה וקורא לדיילת בקול רועד מהתרגשות, בעוד גבירתו ממשיכה לעשות בו כבתוך שלה, מתחת לשמיכה...
