השועל פונה לנסיך הקטן ומבקש ממנו לאלף אותו ומסביר לו כך:
"בשבילי אתה עדין רק ילד קטן, ילד כמו מאה אלף ילדים אחרים. ואין לי צורך בך. וגם לך אין צורך בי. בשבילך אני רק שועל, שועל כמו מאה אלף שועלים אחרים.
אבל אם תאלף אותי, נהיה זקוקים זה לזה, אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם. ואני אהיה בשבילך אחד ויחיד בעולם"...
"אבל אם תאלף אותי, יהיו חיי כמו שטפי שמש. אכיר קול צעדים שונה מקולם של כל שאר הצעדים. שאר הצעדים מבריחים אותי אל בטן האדמה.
קול צעדיך יוציא אותי ממאורתי כמנגינה עריבה.
ועוד משהו. הבט! אתה רואה שם את שדות החיטה? איני אוכל לחם. אין לי כל צורך בחיטה. שדות החיטה אינם מזכירים לי כלום. וזה עצוב.
אבל לך יש שער זהב.
אז כמה נפלא יהיה אחרי שתאלף אותי: החיטה שצבעה כצבע הזהב, תזכיר לי אותך! ואוהב את קול הרוח בין השיבולים".
מעניין לשים לב ולבדוק את הקשר והתלות ההדדית, שבין המאלפ/ת לבין המאולף.
שני הצדדים זקוקים זה לזה, כפי שהטיב להסביר השועל לעיל...
מסקנה – כנראה שכל מה שצריך הוא למצוא מישהו לאלף...