שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 31 ביולי 2006 בשעה 16:53

אתמול סיימתי לקרוא שוב את "בילבי" - איזה ספר חמוד ומרענן. הנערה החזקה בעולם, פיזית ונפשית. כזאת שיודעת להסתדר בכל מצב ולא נותנת לאף אחד לעבוד עליה. נהניתי מאד.

הבוקר הייתי בעבודה. במסגרת החזרה "לשגרה" הגיעו למסקנה שאפשר ללכת לעבודה. קשה להגיד שהייתי רגועה ביותר. מצד שני, אולי עדיף לעבוד ולהעביר ככה את היום. בינתים שקט מתוח. מקווה שהכל יסתיים בקרוב, אבל בצורה שתהיה טובה לנו ככל האפשר.

והרי שיר יפה שנזכרתי בו, מתאים לשעה זו. איזו שלווה ורגיעה, מחכה לזה כבר:

מילים: רימונה די-נור
לחן: נורית הירש

לשבת על הדשא להציץ בכוכבים
להילכד ברשת הדברים האהובים

לראות אותך נדבקת אל החול על שפת הים
לשוב ולשחק את כל מה שהיה

זה שיר לפנות ערב זה שיר של דמדומים
היום דוהה אפור כהה שמיים אדומים

לראות טיפות שלכת צוללות אל הירקון
ומתופפות שיר לכת המוביל לשום מקום

לפסוע בגרביים על גבי מחצלות
למזוג דמעות ויין לזכר הלילות

זה שיר לפנות ערב...

לקרוא עוד דף בספר ולמחוק ראשי תיבות
לזרוק את כל האפר שנותר מלהבות

לתת קוצים כשי לך וללחוש באור עמום
לומר שוב איזה לילה ואיזה שעמום

זה שיר לפנות ערב...

האמפרי - עשית לי צמרמורת.
זה מהימים שיגאל בשן היה כוכב עולה.
לפני 17 שנים
Madame T​(שולטת) - אכן, כן. שיר מאד יפה שלו, שלא שמעתי מזמן אבל משום מה נזכרתי בו עכשיו.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י