אני מגיעה למשרדך ללא כל הודעה מוקדמת, לבושה בשמלת קיץ קלילה ואוורירית, נועלת סנדלים, בהונות רגלי משוחות בלאק אדום. נכנסת לחדרך ללא כל אתראה. אתה שקוע בחומר שעל שולחנך, מרים את עיניך בהפתעה לאורחת הלא צפויה.
אני נועלת את הדלת מבפנים, מתקרבת אל שולחנך ופוקדת עליך לקום מכסאך. מתיישבת על הכסא שלך כשאתה עומד מולי. מושכת אותך אלי, פורמת את כל הכפתורים בחולצתך ופותחת את הרוכסן של מכנסיך אשר גולשים למטה עד הברכיים. אתה משפיל את עינייך במבוכה.
הבליטה הגדולה בתחתוניך מסגירה את התרגשותך. נשימתך עולה ויורדת במהירות. אני מניחה את ידי על החזה שלך וחשה את דופק ליבך המואץ עד מאד. צובטת את פטמותיך בחוזקה ואתה משמיע אנחת כאב קטנה. מעבירה את ציפורני החדות על חזך לכיוון הבטן. ידי נשלחת אל הבליטה הקשה והחמה שבתחתוניך, תופסת אותה בחוזקה ומועכת...
הטלפון מצלצל, ואני מסמנת לך להתעלם ממנו. אתה מהסס לרגע ורוצה לענות אבל לא מעז להמרות את פי. אמנם, בדרך כלל אתה הבוס, אבל אתה יודע היטב מהי עוצמת ההשפעה שיש לי עליך.
אני מורה לך לרדת על ארבע, לרגלי. ההתרגשות שלך גוברת, אתה מרגיש כצעצוע אנושי המופעל על ידי, שאין לו כל יכולת או רצון להתנגד. באותו זמן אתה חושב על כך, שהדלת אמנם נעולה, אבל אין לך מושג מה אני עוד זוממת לעשות לך בהמשך...