-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 8 שנים. 2 באוגוסט 2015 בשעה 19:02
אני מגיעה למשרדך ללא כל הודעה מוקדמת, לבושה בשמלת קיץ קלילה ואוורירית, נועלת סנדלים, בהונות רגלי משוחות בלאק אדום. נכנסת לחדרך ללא כל אתראה. אתה שקוע בחומר שעל שולחנך, מרים את עיניך בהפתעה לאורחת הלא צפויה.
אני נועלת את הדלת מבפנים, מתקרבת אל שולחנך ופוקדת עליך לקום מכסאך. מתיישבת על הכסא שלך כשאתה עומד מולי. מושכת אותך אלי, פורמת את כל הכפתורים בחולצתך ופותחת את הרוכסן של מכנסיך אשר גולשים למטה עד הברכיים. אתה משפיל את עינייך במבוכה.
הבליטה הגדולה בתחתוניך מסגירה את התרגשותך. נשימתך עולה ויורדת במהירות. אני מניחה את ידי על החזה שלך וחשה את דופק ליבך המואץ עד מאד. צובטת את פטמותיך בחוזקה ואתה משמיע אנחת כאב קטנה. מעבירה את ציפורני החדות על חזך לכיוון הבטן. ידי נשלחת אל הבליטה הקשה והחמה שבתחתוניך, תופסת אותה בחוזקה ומועכת...
הטלפון מצלצל, ואני מסמנת לך להתעלם ממנו. אתה מהסס לרגע ורוצה לענות אבל לא מעז להמרות את פי. אמנם, בדרך כלל אתה הבוס, אבל אתה יודע היטב מהי עוצמת ההשפעה שיש לי עליך.
אני מורה לך לרדת על ארבע, לרגלי. ההתרגשות שלך גוברת, אתה מרגיש כצעצוע אנושי המופעל על ידי, שאין לו כל יכולת או רצון להתנגד. באותו זמן אתה חושב על כך, שהדלת אמנם נעולה, אבל אין לך מושג מה אני עוד זוממת לעשות לך בהמשך...
