לפני 9 שנים. 19 באוגוסט 2015 בשעה 18:11
פניך לוהטות, כולך סמוק. הריחות בחדר אינם משאירים מקום לטעות מה התחולל בו לפני רגע.
הדופק שלך מואץ, אתה עירום, מנסה להתלבש חזרה בחופזה, פותח את החלון כדי לאוורר מעט.
הזיקפה שבתחתוניך מקשה עליך ללבוש בחזרה את מכנסיך,
אבל אחרי כמה נסיונות כושלים אתה מצליח ללבוש אותם ולסגור את הרוכסן,
ללבוש ולכפתר את חולצתך.
ואילו אני יושבת בנחת על הספה בחדרך, צופה בך בענין, רואה עד כמה אתה נבוך, מבולבל,
נרגש ותוהה איך תרגיש ואיך תגיב כשייכנס האיש איתו אתה אמור להפגש, וכן כיצד תציג אותי בפניו.
'ברור לך, שעליך להציג אותי כגבירתך', אני אומרת לך. 'כן, גבירתי', אתה ממלמל, 'אני מבין'.
אתה ניגש לדלת, פותח אותה, מזמין את האיש להכנס לחדרך
ופונה להציג אותי בפניו כגבירתך, כפי שהוריתי לך...