פינה אישית

יש פה דום מתחלף אחד, ידיד טוב, שנתן לי הוראה חד-משמעית להוציא פוסט מחוייך. אני בדרך כלל לא מקבלת הוראות מאחרים (חוץ מהבוס שלי בעבודה, בלית ברירה), אבל הפעם אני נענית לבקשתו. תחילה, אני רוצה להודות לו מקרב-לב על דברי העידוד והתמיכה שלו בשעה לא קלה זו כולל הצעה לבוא ולהתארח אצלו. באמת חימם לי את הלב.

אני יודעת שהפוסטים האחרונים שלי לא היו משובבי נפש במיוחד לכל אותם שטורחים וקוראים את הבלוג שלי (וגם להם אני מודה על דברי העידוד במהלך השבועות האחרונים). אני באמת משתדלת לראות את הדברים באור חיובי יותר - צה"ל פועל בלבנון ונעשים כל המאמצים להלחם באויב חסר-הרחמים הזה, שאינו מרחם וחס גם על האוכלוסיה שבקירבה הוא יושב ובטח שלא עלינו, היושבים בציון. אני משתדלת לראות את האור בקצה המנהרה הזאת, שבסופו של דבר המערכה הזאת תסתיים כשידינו על העליונה. אני בטוחה בכך. משתדלת ככל יכולתי לראות את חצי הכוס המלאה ולהחזיק מעמד בינתים למרות המתח הרב. בסופו של דבר הטובים ינצחו, הרי, כך זה צריך להיות.
אי לכך, הנה שיר אופטימי ומחוייך:

חיוכים

ביצוע: חוה אלברשטיין
מילים: לאה נאור
לחן: אנחל קבראל

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים את העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים,הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לצחוק ולחייך נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב.

צריך קצת לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
אפשר לחלום ולקוות נסו רק פעם
אפשר לצחוק ללא סיבה, אפשר גם לשיר.

אדם הולך בעיר, והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק.

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב.

כדאי, כדאי ללמוד...