לפני 9 שנים. 30 באוקטובר 2015 בשעה 19:15
ערב שקט, בבית, אני ליד המחשב, כהרגלי – קוראת מיילים, נכנסת לאתרים שונים,
משחקת משחק מחשב כזה או אחר.
אתה על ארבע, לרגלי, ממתין להוראותי, חש תחושה של שלווה, של רוגע.
אני מניחה את רגלי על גבך, נותנת להן לנוח אחרי יום ארוך, ואתה משמש הדום לרגלי.
אתה שקט, רגוע, מרוקן ממחשבות, מרגיש איך כל הדאגות, הלחצים ואחריות היום-יום שלך מוסרים מעליך,
ואתה נהנה לשמש לי כרהיט נוח באותו רגע, רהיט אנושי.
אני שולחת יד ומלטפת את ראשך, מעבירה את כף ידי על פיך ואתה מלקק את אצבעותי, אצבע אחר אצבע.
כלבלב טוב ונאמן ומאולף אתה. אתה עוצם לרגע את עיניך, מתמכר לליטוף.
אתה הכלבלב השפוט של גבירתך. מבחינתך אין תואר נעלה מתואר זה ואתה גאה בו.
באותם רגעים לא היית מחליף תואר זה באף לא אחד מתאריך היומיומיים...
אתה יודע, ללא צל של ספק, שזהו המקום הנכון עבורך. זהו מקומך האמיתי...
