לפני 20 שנים. יום ראשון, 3 בספטמבר 2006 בשעה 17:59
שמתי לב שכיום, בהשוואה לעבר, אני הרבה פחות מתרגשת מדברים – לטוב ולרע. אני מדברת על מצבים יום-יומיים, רגילים, לא על מצבי חירום, חלילה. אולי זה ענין של גיל וניסיון בחיים. אבל למיטב זכרוני, פעם הייתי הרבה יותר מתרגשת, כועסת, מתרגזת וכו'. זה לא אומר שזה לא קורה לי גם כיום, שלא אכפת לי מדברים, אבל העוצמות השתנו. פעם הכל היה נראה לי או חשוב, או חשוב מאד.... כיום כבר פחות. פחות לוקחת ללב מפעם, יותר עוברת לסדר-היום על דברים. הכל יחסי כמובן. כי אם יש משהו שנראה לי ששווה להשמיע את קולי לגביו או להלחם עבורו או נגדו או מה שלא יהיה, אעשה זאת באותו להט של פעם. אבל כנראה שעם הזמן נהייתי, יחסית לעצמי כמובן, יותר שלווה ורגועה. יותר שלמה עם עצמי ופחות מוטרדת ממה שאחרים חושבים או אומרים. ושוב, לא מתוך חוסר ענין או חוסר אכפתיות, אלא כי אני יותר מודעת לעצמי, למי שאני וטוב לי עם זה.
בכל אופן, למרות האמור לעיל, לא ממליצה לחפש דרכים להרגיז אותי, כי עקרבית תמיד נשארת עקרבית ולפעמים היא גם עוקצת 😄
