-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 18 שנים. 4 בספטמבר 2006 בשעה 8:18
אמנם יש לי חוש הומור לא רע בדרך כלל, אבל אני לא כל כך אוהבת "בדיחות" כבדיחות כאלה "מסודרות". היה לנו פעם ילד בכיתה בבי"ס יסודי (ה או ו'), שהיה בא לכל "ערב כיתה" (מישהו זוכר דבר כזה?) עם ספר בדיחות והיה עומד וקורא אותם לפנינו. משעמם למדי. אני אוהבת יותר "בדיחות מהחיים", לא כאלה מאולצות ומתוך ספר. גם "מלאי" הבדיחות שלי מאד קטן כי אני בדרך כלל שוכחת בדיחות דקה אחרי שמספרים לי אותן....
ובכל זאת, אספר לכם בדיחה אחת, שסיפרו לי לפני שנים ולמרבית הפלא אני עדין זוכרת אותה:
בעל מגיע הביתה ומוצא את אשתו עם החבר הכי טוב שלו במיטה. החבר מאד נבהל, קופץ מהמיטה, מרגיש מאד לא נוח ולא יודע מה לעשות עם עצמו. חושש מתגובת הבעל. פתאום הבעל מתחיל לצחוק. החבר מסתכל עליו ולא מבין. "למה אתה צוחק?", הוא שואל. הבעל מסתכל בו ועונה: "אני מוכרח, אבל אתה......?"
והמבין – יבין... 😄
