-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 7 בספטמבר 2006 בשעה 10:20
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=50163&blog_id=16211
בהמשך לפוסט הנ"ל, שפירסמתי לפני עשרה ימים, חשבתי על כך שבעצם רוב החיים שלנו מורכבים מאוסף של דברים קטנים ויומיומיים. לפעמים הם אפילו די אפורים. אנחנו מחוייבים למשפחה שלנו, למקום העבודה, צבא, לימודים. יש התחייבויות חברתיות וכן הלאה. כמה רגעים באמת מסעירים יש לנו בחיים?
אנחנו יכולים להתרגש עם בן/בת זוג, להנות מהילדים, מחברים, מטיול מיוחד שאנחנו עושים, ועוד דברים רבים אחרים, אבל בסך הכל רוב החיים, במרבית הזמן, הם די שגרתיים. וכאן המקום לזהות ולהנות מאותם רגעים קטנים. למשל, מישהו שחייך אלינו ואמר לנו 'בוקר טוב', סרט טוב שראינו ונהנינו ממנו, פרח יפה, משהו קטן ונחמד שמישהו קנה לנו או קנינו לנו בעצמנו וכן הלאה. לפעמים אנחנו שוכחים to wake up and smell the roses – ביטוי נחמד וציורי, שכדאי לזכור אותו... לא תמיד יש סערות מסעירות בחיינו, לכן אנחנו הם אלו שצריכים למצוא וליצור לעצמנו לבד או בעזרתם של אחרים את אותם 'רגעים קטנים ומהנים' 😄
