-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 8 בספטמבר 2006 בשעה 13:18
בהמשך לפוסט הקודם בענין שנאה או התעלמות. ראשית, מודה לגברות שהשיבו על שאלתי. אין כאן איזה ענין 'מדעי' או מחקר כלשהו שאני עורכת, ולא מדובר בתשובה 'נכונה' או 'לא נכונה', אלא פשוט עניין אותי לדעת איך אחרים רואים את הדברים, בעקבות כל מיני הרהורים שעלו במוחי.
אמנם הגבתי אישית לכל אחת (ואשמח לקבל גם תגובות נוספות), אבל כללית אומר זאת: רגשות הם בדרך כלל דבר מאד חזק, בעיקר רגש של שינאה, למשל. קשה לאדם לחוש שמישהו אחר שונא אותו (מבלי להכנס כרגע לסיבות מדוע ולמה האחר שונא אותו) ובוודאי שלא יהיה לו נעים לקבל יחס כזה מאדם אחר. יחד עם זאת, נראה לי שבהתעלמות יש אמירה מאד חזקה. כלומר, ברגע שאנחנו מתעלמים ממישהו (או מישהו מתעלם מאיתנו) זה אומר בעצם שאנחנו לא מייחסים לו חשיבות. לא שווה לנו "לטרוח" ולהתייחס אליו, אפילו לא מתוך שינאה, כי הוא פשוט לא חשוב בעיננו, איננו ראוי להתייחסות שלנו. אנחנו לא מוכנים ולא רוצים להשקיע את האנרגיות הרגשיות והנפשיות שלנו אפילו כדי לשנוא אותו, נניח. כי אם תחשבו על כך, שינאה פירושה בעצם סוג של התייחסות, גם אם שלילית. התעלמות אומרת – אתה פשוט לא קיים בשבילי, ובעיני זה קשה יותר.
