-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 11 בספטמבר 2006 בשעה 10:45
ה-11 בספטמבר הוא תאריך אחד סמלי ונורא המזכיר לנו את הרשע והרוע הטמונים בבני אדם. לא לחינם כתוב בתנ"ך: "וייצר לב האדם רע מנעוריו", כנראה שזה נכון. זה יכול להיות ברמה גלובלית, איזורית, של אנשים בעלי מנטליות ואג'נדה שונות משלנו, שרוצים בהשמדתם של אלו שחושבים אחרת מהם. ועד לרמה האישית, הפרטנית של אנשים, שכל מטרתם להזיק ולהרע ולפגוע באחרים מכל מיני שיקולים אינטרסנטים שלהם.
לאדם מהשורה, שרק רוצה לחיות את חיי היום-יום שלו בשקט ובשלווה קשה להבין ולתפוס את הרוע הזה, אבל לצערנו הוא קיים, היה קיים בעבר וכנראה שיהיה קיים גם בעתיד. כל אחד משתדל לשמור על עצמו, על סביבתו ועל היקרים לו עד כמה שהוא יכול. אנחנו משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו להלחם באותם כוחות הרשע, אך לא תמיד זה עולה בידינו. לעתים התחושה היא של מלחמת בני האור בבני החושך. אך אין ברירה, צריך להכיר בקיומם של 'בני החושך', לא לעצום עין, להיות זהירים ולהשמר מפניהם, עד כמה שזה תלוי בנו.
