-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 3:35
מאז שאני זוכרת את עצמי אני קמה בבוקר ותוהה לעצמי "מה יילד יום". מין ציפיה כזאת ליום החדש, גם אם היום המדובר הוא סתם יום של חול ולא צפויים בו אירועים מסעירים כאלה ואחרים. אבל אף פעם אי אפשר לדעת. לפעמים יש איזו שיחה נחמדה עם מישהו, פוגשים איזה מכר, מישהו נותן לך מחמאה. משהו נחמד ובלתי-צפוי קורה.
אז לכל המשכימים/ות קום אני מאחלת בוקר טוב ומלא הפתעות (רק טובות, כמובן) ושולחת את השיר הבא:
מילים: יוסי גמזו
לחן: שמעון ישראלי
סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל נערה
חייכה, בעברה
פרח לקטוף
שם, על החוף
יום רגיל, עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם,
יום נשוק בסאון השוק וגעש המדרכת,
יום גבוה ונישא
עד גגות חבלי כביסה
ומחוספס כאספלט שבכבישים.
אך מוזר איך יום כזה
מתפעם לו בחזה
ומתנוצץ בעיני האנשים.
סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
יום בין ימים שווים.
אור לא גבר,
אבל בפרבר
עבר הדוור
עם מכתבים
לאוהבים.
יום עמל מרציף נמל עד ארובות חרושת,
יום בהיר מקצות העיר ועד מכרות נחושת,
יום של אושר עד דמעות
על לחי האמהות
המפזמות בגנים שירי חיבה.
כי עדיין קיימים
בעולם הזה ימים
שצוחקים בם, פשוט ללא סיבה.
