לפני 20 שנים. יום שבת, 16 בספטמבר 2006 בשעה 5:44
במהלך המלחמה, שעברה על הצפון, ושלי אישית היתה מאד קשה ומעיקה, ספוגת חרדות (כמו לרבים אחרים באותה תקופה), העליתי את הפוסט הנ"ל ובו השיר המקסים "נחמה".
ניני כתבה לי הבוקר, בתגובה לתגובה שלי בבלוג שלה, משהו שמאד ריגש אותי (ומפאת היותי אישה צנועה להפליא לא אצטט את דבריה כאן 😄 אומר רק זאת – לכל אחד מאיתנו יש תקופות קשות בחיים, מכל מיני סיבות, ואחד הדברים, שעוזרים לעבור את התקופה הקשה, הם סיוע והבנה ודברי עידוד מאנשים אחרים. אמנם השיר מצוטט בקישור הרשום לעיל, אבל אני בכל זאת מעלה אותו כאן שוב. תקראו בעיון את המלים, הן מדברות בעד עצמן.
שתהיה לכולנו שבת שלווה ורגועה!
מילים: רחל שפירא
לחן: נורית הירש
ולכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלווה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות -
התמורות.
מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדיין
שואל מאין
כן, מאין כוחות לשאוב.
זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה.
מי שחווה את בערת הקיץ,
ליבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו.
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד הסתיו.
זה בזו נביט...