לפני 20 שנים. יום שישי, 22 בספטמבר 2006 בשעה 7:02
בהמשך לפוסט הקצר לעיל, ולאמירה הזאת "יהיה טוב", אני שואלת את עצמי הן לגבי אישית והן באופן כללי, עד כמה אנשים מרוצים בחלקם בחייהם האישיים, או שהם מרגישים שחסר להם משהו. עד כמה הם פתוחים לשינויים, לאנשים חדשים, להתנסויות חדשות וכן הלאה. האם הם מעדיפים לעתים לדבוק במוכר להם גם אם איננו חביב או נעים או נוח, רק כי הוא מוכר או כי הם חוששים לעשות מעשה? האם הם מעדיפים לוותר על האפשרות לחפש משהו אחר, שכן יעשה להם טוב? האם זה ענין של אופי, של חינוך, של גיל, של תקופות בחיים? האם יש נועזים יותר או פחות?
יש שיעדיפו להשאר במקומם, באותו מצב ועם אותם אנשים, שאולי לא טוב להם איתם, רק כי הם מפחדים מהשינוי.
שנה חדשה היא תמיד מין זמן כזה לעשות "חשבון נפש" – מה יש לי, מה אין לי, מה הייתי רוצה שיהיה. יש דברים שיש לנו שליטה עליהם ואנחנו יכולים לעשות מעשה ולשנות אותם. יש דברים שלא. יש דברים שהתגשמותם ריאלית, יש דברים שלא כל כך. בסיכומו של דבר כל אחד עושה את חשבון הנפש האישי שלו ומחליט האם וכיצד לפעול.