נחמד לקום בבוקר חג, כשלא צריך למהר לשום מקום והרדיו-שעון שלי לא מעיר אותי, אלא אני מתעוררת מעצמי. אמנם קמתי מוקדם יחסית כהרגלי בקודש, אבל לא נורא, גם ככה ישנתי די הרבה. שמי אמנם לא יוסף, אבל חלמתי המון חלומות, שאני כבר לא זוכרת אותם. ככה זה כשישנים יותר מהרגיל.
פעם הייתי קוראת המון, לאחרונה לא מתחשק לי לקרוא, כבר כמה חודשים למעשה. לא יודעת בעצם למה. מין תקופה כזאת. מאמינה שאחזור לזה באיזה שלב. מקווה כך, לפחות. ספרים תמיד היו חלק ממני מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה. אבל כמו דברים אחרים בחיי, כשלא הולך, אז לא, שום דבר לא בכוח.... זה יחזור מעצמו.
ובינתים אני כותבת לי כאן וקוראת מה שאחרים כותבים, מעין "סיפורי חיים", שתמיד מענינים אותי. לפעמים אני קוראת פסיבית, לפעמים קוראת אקטיבית ומגיבה לדברים שנכתבו, אבל ככלל גם זה הרי בעצם סוג של "קריאה".... 😄
שיהיה לנו בוקר חג שקט ורגוע!
לפני 19 שנים. יום ראשון, 24 בספטמבר 2006 בשעה 4:52