-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 24 בספטמבר 2006 בשעה 15:08
שיר על החמצות, על דברים שלא היו, דברים שלא קרו ושאולי עוד יהיו? לא תמיד ניתנת לנו הזדמנות נוספת להשלים את החסר...
מילים: קובי לוריא
לחן: סשה ארגוב
ערב כבר ירד על כל מה שעוד לא עשינו.
לילה כבר ירד על כל מה שלא ניסינו.
הרי עוד לא למדנו להחזיר את הגלגל
כמו את הגל הימה.
שקט כבר ירד על כל מה שעוד לא הבנו.
חושך כבר ירד על כל מה שעוד לא ידענו.
בטח עוד מעט נשכח
את כל מה שהיום הזה לקח.
ילד, הוא לומד ללכת צעד צעד,
אני, נעשה את זה כבר מחר.
אך גם מחר אמרנו זאת
איך זה שלא שמרנו זאת.
ואז תרד השמש, ונאמר כמו אמש:
אלם כבר ירד על כל מה שעוד לא כתבנו.
עצב כבר ירד על כל מה שעוד לא אהבנו.
הרי עוד לא למדנו לעצור את השעון
כמו את הים אחורה.
ערב כבר ירד על כל מה שעוד לא עשינו.
לילה כבר ירד על כל מה שלא ניסינו.
בטח עוד מעט נשכח
את כל מה שהיום הזה לקח.
