-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 2 באוקטובר 2006 בשעה 4:45
כדרכי בקודש התעוררתי מוקדם, אם כי ישנתי יחסית הרבה בימים האחרונים בגלל החופש מהעבודה. בחוץ שקט כזה, מין דממה כזאת. הדבר היחיד שמפר את הדממה זה רעש מעצבן של אזעקה של איזה רכב. מקווה שבעל הרכב ישמע ויבוא לסגור אותה בקרוב.
אני לא צמה (אבל אל דאגה, כבר דאגתי למי שיצום במקומי :). כעקרון אני דוגלת ב"איש באמונתו יחיה". מי שמתאים לו – צם, ומי שלא – לא. אישית, מאחר שאני לא דתיה ולא מקיימת מצוות כל ימות השנה אני גם לא חשה צורך לצום. אבל זה כמובן ענין אינדיבידואלי לחלוטין וכל אחד עושה כפי שהוא מאמין וכפי שהוא מבין.
אבל גם למי שהוא חילוני יש מין "תחושה של יום כיפור". קשה להסביר אותה בדיוק, אולי פשוט מין זמן ל"חשבון נפש" והרהורים, למרות שניתן כמובן לעשות זאת כל ימות השנה. אולי השקט הזה שמסביב עוזר לחשוב יותר טוב. לא יודעת, אבל אני בהחלט עושה לי מעין "סיכום שנתי" של דברים שהיו בשנה שעברה, מה הייתי רוצה שיהיה בשנה הקרובה ומה לא....
ואחרי שהרהרתי עמוקות, נראה לי שאני אחזור עוד לישון קצת. אפשר תמיד להמשיך ולהרהר מאוחר יותר....
בוקר טוב ויום טוב לכל משכימי הקום.
