-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 5 באוקטובר 2006 בשעה 7:36
[כן, ניני, אני יודעת ש"גנבתי "לך את הכותרת, אבל תיכף יתברר ההקשר].
ראשית, עלי להטריח את קוראי הנאמנים לקרוא את שני הפוסטים הקודמים שלי, האחד דן בנושא מכת הטלפונים הסלולרים בתחבורה הציבורית
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=55657&blog_id=16211
והשני בנושא רגישותי הרבה לריחות.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=55198&blog_id=16211
אתם לא חייבים לקרוא, כמובן, אבל זה בהחלט יבהיר לכם את הדברים הבאים:
מילא אנשים שמתעקשים לקשקש ולטרטר נון-סטופ על דא ועל הא השכם עם שחר תוך כדי נסיעה לעבודה. מעצבן, אבל נסבל איכשהו.
אבל, מה עושים לגבי ריח, שקשה להתעלם ממנו?
אני יושבת לי הבוקר במונית השרות ופתאום מכה בי ריח חריף של לאק לציפורנים, שזה בערך כמו ריח של מדלל לצבע. אחרי שהתבוננתי כה וכה ורחרחתי לגלות את מקור הריח, התברר לי כי האשמה בדבר הבחורה שישבה לפני (שכמובן לפני כן טירטרה איזה רבע שעה בנייד שלה). הגברת הצעירה סיימה את השיחה והחליטה שזה זמן טוב למרוח לאק על הצפורניים... אוףףף, איזה ריח, כל החלונות סגורים, המזגן פועל, חשבתי שעוד רגע אני מתעלפת (וזה כמובן מתקשר לכותרת של הפוסט הזה). בכל אופן לא ציפיתם הרי שאחנק כל הדרך... פניתי אליה וציינתי בפניה בנימוס רב שהכל סגור במונית והריח מאד מחניק. הגברת הנ"ל, לשמחתי, הבינה את ה"רמז" והואילה בטובה לסגור את הבקבוקון המסמם.
מעניין איך ילדים מסניפים טיפקס, למשל, אותי הריח הזה היה הורג אחרי דקה....
למי שמוטרד מהסיפור הנ"ל, עלי להרגיע, לכוחותינו שלום. הגעתי לעבודה טיפה מסוממת אמנם, אבל בכושר תפקודי מלא....
