אתמול היתה הפינה לגבר, עכשיו הפינה מוקדשת לנשים....
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=57265&blog_id=360
בהמשך לפוסט הנ"ל של אור השליטה, על נשים, (ראו גם את התגובות הרשומות שם) חשבתי לעצמי שרק אישה יכולה באמת ובתמים להבין ללב רעותה, אפילו אם הכירה אותה חמש דקות קודם לכן. לא משנה מאיזה רקע, מאיזה מקום היא באה, בת כמה היא, אישה תמיד תמצא על מה לדבר עם אישה אחרת תבין אותה ותזדהה איתה. ואין בכך כדי לפגוע בגברים, חלילה, some of my best friends are men, אבל יש כנראה איזה "צופן" נשי, שמייד ברור לכל אישה אחרת.
וכל זה הזכיר לי את השיר היפה הבא, אני מקדישה אותו לכל הנשים באשר הן ובכל גיל שהוא 😄
נשים רוקדות
ביצוע: חוה אלברשטיין
מילים: יורם טהרלב
לחן: משה וילנסקי
בנות עשרים יוצאות בריקוד
כי חתן הן מוכרחות לצוד
מי שלא תצוד בבוא זמנה
תישאר לה רווקה זקנה
שנות העשרים הן שנות נעורינו
כבר יצאנו מחסות הורינו
מחסות הורינו רק יצאנו
וכבר יש לנו בנות שלנו.
באנה, באנה הבנות
בשמחה וגם בעצב
כך נרקוד לפי הקצב
אם נרצה או לא נרצה
אז תזמורת מוסיקה!
במחול נצא.
בנות שלושים הן מוכרחות לרקוד
רק בשביל לצאת מן הסירים
בנות שלושים הן מוכרחות לרקוד
שיחשבו שהן רק בנות עשרים
הילדים גדלים אל מול עינינו
עוד מעט נהיה כמו הורינו
מוכרחים לרקוד וגם לשמוח
זה עוזר לזכור וגם לשכוח.
באנה, באנה הבנות...
בנות ארבעים הן מוכרחות לרקוד
הרגליים הן עוד חטובות
אלו הן שנותינו הטובות
סוף סוף יצאנו מכל החובות
והבת היא כבר עלמה נחמדת
וגם היא עם בחורים רוקדת
וכשיש לנו ילדה כמוה
אז אפשר לרקוד וגם לשמוח.
באנה, באנה הבנות...
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד
עם הנכדים והנינים
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד
שיתפקעו כל הידידים
בנות מאה רוקדות על הבלטה
שהבעל יאזין מלמטה
גם אם בלב ישנה טיפונת עצב
ברגלים עוד שמור הקצב.
באנה, באנה הבנות...
לפני 18 שנים. 8 באוקטובר 2006 בשעה 9:05