סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 18 שנים. 11 באוקטובר 2006 בשעה 17:22

יצא לי לדבר עם עבדים, שסיפרו לי על רצון שלהם לקבל עונש גם אם לא עשו משהו שמגיע עליו עונש. אז אם כך, אני שואלת את עצמי – האם עונש כזה הוא עונש או שהוא בעצם פרס?! <אני תוהה>

אורלי​(שולטת) - ברור שפרס,
לאיים על עבד עם שוט - זה כמו לאיים על זונה עם זיין חחח :)
לפני 18 שנים
Madame T​(שולטת) - חחחחח, אורלי יקירתי, איזה ניסוח קולע :)))
כן, גם לי נראה ככה, האמת :)
לפני 18 שנים
Morticia - יש עבדים שחושבים רק על עצמם. זו המסקנה הכי בסיסית בכזה סיפור.

יש עבדים שרק מחפשים מישהי שתעשה להם את מה שהם רוצים שיעשו להם.
אותה מישהי כנראה קצת פחות חשובה...

אני אומרת, להעניש רק כשמגיע ולעשות את זה בדרכים שהם הכי פחות נהנים.לבלבל אותם קצת ותצחק מי שתצחק אחרונה...

אם יתחנכו להבין שאת וצרכייך הם אלו שבמרכז, ולא מאווייהם הנמוכים והאינטרסנטים, הו אז היה לך שווה.

אם לא, שיחפשו מי תנענע אותם...

}{
לפני 18 שנים
במבית{בעלי} - באמת מבלבל העניין הזה...
זה בדיוק מה ששאלתי בבלוג שלי לפני כמה ימים...
אם הכאב נחשב לעונג...אז הגיוני שהעונש יהיה דווקא הפוך...לא להכאיב...
אוףףף למה שלא יגידו פשוט שהם רוצים שתכאיבי להם ושתשפילי אותם...
למה לתת לזה הגדרה בכלל?!
:-)
לפני 18 שנים
fullspeed - מאחר וזה משחק הבנוי להנאה בעצם אז מה הבעיה עם זה?מי שרוצה עונש שיקבל עונש מי שרוצה כאב שיקבל כאב ושכל אחד ישחק בנידמה לי ויקרא לזה איך שהוא רוצה העיקר שכולם יצאו מחייכים בסופו של הסשן..
לפני 18 שנים
Madame T​(שולטת) - תודה לכן, יקירותי, מורטי, במבית ומהירה על תגובותיכן.
גם אני תוהה עד כמה "המשחק" הזה הוא 'אמיתי'. בכל אופן אם עונש ניתן כחלק מהמשחק וללא מטרה "חינוכית" אז הוא מאבד במידה מסוימת את טעמו, נראה לי.
או שאולי כפי שהציעה במבית, לא נגדיר את הדברים בשם ופשוט נעשה?
ושוב נכנסים לתחום הדק של מי בעצם שולט במי - השולט בנשלט או להיפך?!... נושא שכבר העליתי בעבר כאן בבלוג . כנראה, שהכל תלוי באמת איך תופסים את כל נושא השליטה ובהתאם לכך כיצד משתלב העונש במערכת היחסים.
לפני 18 שנים
רב-תחומי - העונש הוא פרס.

העונש היחידי שיהיה באמת עונש, כלומר, גורם לעבד לסבול בצורה אמיתית, הוא כזה שעובר על הגבולות של העבד - בכאב, בהשפלה, וכו'.

מאחר והעבדות שלנו איננה טוטאלית (ובסוף היום אנחנו חוזרים לעבודה, משפחה, וחיים "רגילים") לא סביר בעיניי שעבד ישאר עם מלכה שתעבור על הגבולות שלו (האמיתיים, לא בהכרח המוצהרים) בצורה חריפה, ולא סביר בעיני שמלכה מן המניין מראש תנסה לשבור את גבולות העבד בעונשים שכאלו.

תפיסתי היא כזאת ; בסופו של יום, כולנו בני אדם שמנסים להגשים רצונות בעולם הזה ולהנות מכך. אני אתן למלכה שתשבה את לבי לעשות בי כל מה שתרצה בתחום הגבולות שלי (שלי ספציפית די רחבים לטעמי). אני מוכן לסבול בשבילה כאב והשפלה בלי סוף אם זה מה שנותן לה את הסיפוק שלה, באותו הזמן, היא צריכה לדעת שהטבע שלי כנשלט גורם לכך שאני שואב סיפוק - מעצם זה שאני משרת אותה ומספק אותה, ומכך שבסופו של דבר אני נהנה מכמות מסויימת של כאב והשפלה.

לכן, ברור לי ששני הצדדים שואבים סיפוק מכך, ועונג שאינו קיצוני יהיה בגדר פרס.

אני אישית לא חושב שעבד צריך "לפשל" כדי שמלכתו תפגע בו - אם את שואבת עונג מלפגוע בי, אני רוצה שתפגעי בי כמה שיותר, אל תחכי שאפשל. תעשי מה שטוב לך. וכן, רוב הסיכויים שגם אני אהנה מזה, אבל בשביל זה רובנו כאן, בשביל להגשים הנאה ביחד, כאנשים בוגרים וכנים.

הרב-תחומי.
לפני 18 שנים
Morticia - סלח לי מר רב-תחומי אבל אני לא לגמרי מסכימה.
הענשת סאב אינה בעבירה על גבולותיו כי אם הנחת גבול בעל ערך חינוכי. גם לדומית יש גבולות.

אם עשית דבר שאינו ראוי או שאינו מכובד, אם טעית ויש על מה לחנך, תוכל השולטת למנוע ממך את אחד הדברים שלחלוטין נמצאים במסגרת הגבולות שלך ושמספקים אותך.
יהיו אלו הצלפות, עינוג גופה של המלכה, גמירתך, מה שלא יהיה.

אולי אתה טוטאלי וכל דבר שמלכתך תבקש תאמר אמן אבל גם במקרה כזה, מלכה נבונה תמצא דרך להעניש ולחנך מבלי לתת לסאב שלה פרסים על התנהגותו, במסגרת הגבולות שהוא מציב.

מצד שני כמובן שאנחנו מבקשים למצוא אמת אחת לאנשים שבאים לשליטה מאלפי מקומות שונים ומשונים ועל כן, כל ההגדרות באמת קצת מיותרות בעיני...
:)
לפני 18 שנים
רב-תחומי - מכל מלמדיי השכלתי.

מקבל את דעתך, מורטישה.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י