-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 3 בדצמבר 2006 בשעה 17:22
דיברתי קודם על ההתמכרות של רבים לאתר הזה, עד כי מספר שעות בלעדיו גורמות לנו עוגמת נפש. מה שאומר, ש- we need to get a life או משהו כזה 😄
בכל אופן, אני רוצה לדבר על התמכרות אחרת, שהיתה לי (אחת מיני רבות), [לתזכורת, פוסט, שכתבתי בעבר על התמכרויות:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=58083&blog_id=16211
ההתמכרות המדוברת היא התמכרות לשמיעת החדשות, בעיקר במהדורות החדשות למיניהן בטלויזיה בתקופת מלחמת לבנון השניה, שמשום מה לא טרחו להעניק לה שם משלה. מעבר לזה, שלא נהניתי מהמלחמה הזאת בכלל ומי שעקב אז במהלך יולי-אוגוסט אחר הבלוג שלי, הוא היווה יומן מלחמה לכל דבר, הדבר ששימש לי אז כמעין 'תרפיה' או 'כדור משכך' או מי יודע מה בדיוק, היה האזנה וצפייה בחדשות.
יום או יומיים לאחר תום המלחמה נגמלתי לחלוטין מהרגל מגונה זה. חוץ ממהדורות חדשות ברדיו במהלך היום אני צופה מאז לעתים רחוקות במהדורות החדשות בטלויזיה. מעין בריחה מהמציאות, אולי? אבל היום, למשל, יצא לי להאזין למהדורה של ערוץ 10 בשעה חמש אחה"צ, ומה אני שומעת –צפויה עוד מלחמה בקיץ הבא (לא מספיק הרסו לי לגמרי את הקיץ האחרון), איראן אולי תשתלט על לבנון, שגם ככה יש בה מהומות כרגע, המשטרה לא מוצאת את בני סלע ולא יודעים מתי ימצאו אותו, אם בכלל, למרות הפוסטרים הענקיים שלו שהציבו ברחבי גוש דן. אז בקיצור, אני שואלת את עצמי מה יוצא לי מההאזנה הזאת, מלבד חששות, דאגות והתעצבנות?
נראה לי, שאחזור להיות בת-יענה כפי שהייתי בחודשים האחרונים. ממילא, אין לי כל שליטה או אפשרות השפעה על התרחשותם או אי-התרחשותם של כל אותם המאורעות, שהזכרתי זה עתה ...
ובנימה אופטימית זו, אאחל לכולכם ערב טוב והמשך פעילות סדירה של הכלוב, כמובן 😄
