-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 28 בדצמבר 2006 בשעה 10:16
קאמורי אמר, שבזמן האחרון הבלוג שלי נראה כמו תחזית מזג האויר ושאני עושה תחרות רצינית לדני רופ. יש משהו בדבריו 😄 אז כדי לא לשבור את הרצף, הרי לכם שירו היפה של שלמה ארצי המדבר על שינויים ולא רק במזג האויר:
שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב
שמלבדם אני עצוב גם בגללך.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע, משהו פה משתנה.
הנה ענן,
דומה לעוד עננים שכבר חלפו,
ובכל זאת עוד - אני רואה צורות.
פעם הייתי מקרב
את כל הגוף לנשיקות,
הייתי בא אצלך, לומד הכל.
פעם היו בי עוד אנשים,
נותרו לי רק שמות,
גם ים מוחק שמות - כתובים בחול.
אבל עכשיו אני יודע,
שבכל זאת את איתי,
וביחד, שנינו יחד, נולדים.
חילופי האנשים הביאו אותי לחשוב,
שמלבדך לא נשאר לי אף אחד לאהוב.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע משהו על רע וטוב.
הנה הים,
דומה לעוד ים, ועוד ים, ועוד נמשך.
תמיד יש ים, תמיד ישנה סירה.
פעם הייתי מקרב...
מה שאמרת ומה שלא, הביא אותי לחשוב,
שהמילים שלנו נפגשות.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
נתנו לו שם, תמיד נותנים שמות.
הנה גם את,
פעם את דומה לים, ופעם לא,
פעם את שם, ופעם את פה.
פעם הייתי מקרב...
