-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 18 בינואר 2007 בשעה 15:41
כשהפעם, למרבית הפלא, אני הייתי המסושנת. המסשנת היתה לא אחרת מאשר השיננית שלי (ניקוי אבן). מה אומר לכם, נשאתי בגבורה את כאבי הקידוחים והחפירות למיניהם בין שיני, שכללו חדירה עמוקה של מכשירים כאלה ואחרים. מאחר שכושר הדיבור ניטל ממני זמנית, הודיעה לי השיננית חגיגית לפני תחילת הטיפול, שאם הכאב יהיה קשה מנשוא, או שארגיש צורך בהפסקה קלה בסידרת העינויים שאסמן לה עם היד. איזו דומית מתחשבת שהיא, בהעדר אפשרות לבטא מילת בטחון באופן זמני, דאגה, שיהיה לי סימן ביטחון. נראה לי, שבאיזה שלב במהלך הסשן נכנסתי אפילו ל'סאבית ספייס' לכמה זמן. אבל מה להגיד לכם, לא ממש נהניתי מהסשן הזה.
לסיכום, יצאתי בריאה ושלמה ועם מסקנה ברורה, שאינני מתחלפת כלל וכלל ובהחלט מעדיפה ונשארת בצד שלי.... אולי עם אמפטיה רבה יותר לצד הנשלט 😄
ערב טוב שיהיה לנו.
