סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 31 בינואר 2007 בשעה 8:04

נושא, שכבר עלה אצלי בבלוג בעבר. משום מה אנחנו פוחדים משינויים, קטנים כגדולים.
לפעמים מעדיפים להצמד למוכר, לידוע, לבטוח כביכול, גם אם הוא לא ממש טוב לנו, או שלא מעניק לנו אושר וחדוות יצירה. לא קל לחולל שינויים בחיים בכל תחום שהוא - עבודה, יחסים עם אנשים/נשים אחרים, וכן הלאה, גם אם יש תחושה ששינוי מסוג זה או אחר, נדרש.

רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) - טי טי יקירה בוקר טוב.

אני קצת חולקת עלייך בסוגיה הזו.
אני חושבת שזה מאוד תלוי באופיו של הבנדם אם להעיז ולשנות, לעזוב ת'מוכר והבטוח וללכת אל הלא נודע.
אני יודעת שאני כזו ועשיתי כמה וכמה מהפכים
גדולים בחיי והאחרון נמשך עד עכשיו.
הרבה רואים בי אמיצה, אני לא רואה בזה אומץ,
אלא רצון לחוות באמת את החיים עד הסוף ולא להשאר
בתחושת החמצה ותסכול.
קצת קשה לומר גורף שאנשים מפחדים לעשות שינויים,
הכל עינין,כפי שציינתי, של אופי ורצון.
לפני 17 שנים
Madame T​(שולטת) - בוקר טוב רחפוש ותודה על התגובה המפורטת בדרכך הבהירה :) אין לי כל ספק שזה תלוי באופיו וברצונו של אדם אם להעיז ולשנות. ובוודאי שיש אמיצים כמוך שמחוללים את השינויים בחייהם, ובעיני זה בהחלט דורש אומץ. אני מתכוונת בעיקר לשינויים שנדרשים עקב היות האדם במצב שאינו טוב לו והוא בכל זאת נמצא במצב הזה מתוך חשש מהבלתי נודע, הבלתי מוכר, חששות שהינם לגיטימיים וטבעיים לחלוטין, אבל החששות האלה מונעים ממנו לפעול ולשנות את המצב, לטובה כמובן. אם כי גם לזה אין שום ערובות מראש.
לפני 17 שנים
רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) - יש לי עיצה בשביל כל אלו החושבים כך.
שאלו את עצמכם שאלה מאוד פשוטה:
האם כך אתם רוצים להמשיך את חייכם? לחיות בחוסר סיפוק ומיצוי, בתסכול מתמשך?
או
להעיז, לעזוב את המוכר והבטוח ולהתחיל באמת לחיות?
יש פתגם נהדר שאומר: מי שלא מעיז-לא משיג.
עכשיו תחשבי אם את רוצה להשיג. :)
}{
לפני 17 שנים
Madame T​(שולטת) - בהחלט. מעבר ל'הישג' כיעד רצוי, יש כאן כפי שציינת בתגובתך הקודמת: רצון לחוות באמת את החיים עד הסוף ו*לא להשאר בתחושת החמצה ותסכול*. זאת הנקודה החשובה בעיני ואני מדברת כרגע כללית ולאו דווקא על עצמי - יש כאלה שיעדיפו להשאר במצב של ההחמצה והתסכול ובלבד שלא יצטרכו לחולל שינוי כלשהו בחייהם רק מתוך חשש מהבאות.
לפני 17 שנים
Lady L - אני מוצאת שיש שינויים שפשוט קורים, ונורא מזמינים ומתבקשים, ויש כאלו שנורא קשים וכרוכים בהחלטות ופחד.

תלוי בשינוי ובזמן.
לפני 17 שנים
Madame T​(שולטת) - מסכימה ביותר עם כל מה שאמרת לעיל, ליידי יקרה.

כבר אמרתי שיש לנו הלך מחשבה דומה במקרים רבים :)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י