בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 13 במרץ 2007 בשעה 6:58

מדי פעם כשאני מרגישה צורך לצאת מהסביבה המוכרת, להתאוורר קצת, אני עולה על רכבת ונוסעת אל העיר באפור. משהו בעיר הגדולה והסואנת, רחבת הידים הזאת מדבר אלי. גם הדרך לשם וחזרה ברכבת, ביחוד שהיא לא עמוסה, מאד נעימה (אם נתעלם מכל אלה שמתעקשים לדבר נון-סטופ כל הדרך בפלאפונים שלהם).

בילדותי, כשסבי וסבתי (מצד אבי, יליד ת"א) היו עדין בחיים, הייתי נוסעת ומבלה אצלם בחופשים. הם גרו לא רחוק מהים, קרוב לשוק הכרמל, שגם בו אני אוהבת לשוטט כשמזדמן לי. גם סבי (מצד אמי), שהתחתן מחדש לאחר שסבתי נפטרה עבר בשלב מסוים להתגורר בת"א עם זוגתו. וכך היו לי שני זוגות של 'סבים וסבתות' לבקר אצלם מדי פעם. כך שהחיבה לעיר הזאת נשארה בי עוד מאז.

אתמול, אחרי שוטטות בעזריאלי, בשפת הים וארוחת צהרים עם ידיד נחמד שהזמין אותי (תודה קוקי 😄 שבתי לי לעת ערב אל העיר בירוק...

לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - נשמע שעבר עליך יום נפלא :-)
אני אוהבת את ימי החופש האלה
בעיר באפור וגם בעיר בירוק :)
לפני 17 שנים
tamouz - אגב כוונת המשוררת בשיר העיר באפור היתה דווקא לפריז ולא לתל אביב.
לפני 17 שנים
Madame T​(שולטת) - בהחלט כך, נהניתי התאווררתי, היה בהחלט במקום.

ואת מוזמנת לעיר בירוק בכל עת :)
לפני 17 שנים
tch​(נשלט) - מי זה קוקי? :)
לפני 17 שנים
Madame T​(שולטת) - מענין מי זה באמת, אני אשאל את מוקי אולי היא יודעת :))
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י