-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 28 במאי 2007 בשעה 5:38
מתנגן לי באוזן בימים האחרונים. מצא חן בעיני.... בוקר טוב.
מילים ולחן: אביב גפן
כשעליתי לבמה, חשבתי שההצגה לא נמשכת
אחרי השיר האחרון
ופתאום בעיר גדולה, מתחילה מהתחלה
ונפרדת מזכרונות ומשפחה, כמו ילדה קטנה שמגלה
שיש גן משחקים גדול מאלה, שהיו בילדותי עד לא מזמן
העיר צפופה רועשת מזיעה, ויש בזה קצת קסם וקצת פחד
אמרתי לעצמי, יש לי מזל
הוא הגיע כמו גנב
וטיפסנו יחד על הרים של אושר עד שהגענו לפסגה
והמוסיקה שקטה
התחלפה בזיופים שלא הפסיקו
ונשארתי די לבד והתייחסו אליי כמו מלכה
דוהרת במכונית המפוארת
כשבארמון עצוב וקר
בארמון עצוב וקר....
לאן שלא אלך יהיה מרבד
פרוס רק לרגליה של הגברת
אבל הרגשתי יחפה.. הרגשתי יחפה....
רוצה לחזור עד איפה שאפשר
לעיירה קטנה, לצחוק ושקט
אז תיקחו אותי מכאן, קחו אותי מכאן
ועכשיו על הבמה
כבר יודעת שההצגה עוד נמשכת...