-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 17 שנים. 10 ביולי 2007 בשעה 14:45
בקשר שבין שולטות לנשלטים ישנן מצד אחד נשים חזקות ודומיננטיות ומצד שני נשלטים, שהם לרוב טיפוסים יותר פסיביים ויותר שקטים. חשבתי לעצמי, עד כמה נשלט, שהוא אכן טיפוס כנוע מטבעו ואוהב את התחושה שאישה שולטת בו, מסוגל להתמודד עם אישה חזקה, דומיננטית ואסרטיבית. אולי גישה "כוחנית" מדי כלפיו מרתיעה אותו, או שמא זה דווקא מושך אותו? לפעמים כשאני מדברת עם נשלטים, שפונים אלי יש לי מין תחושה של היפוך תפקידים, שהם היו רוצים או מצפים ממני להיות "הגבר" (עפ"י הגישה המסורתית, הסטריאוטיפית) – 'לבעול' אותם ולהפוך אותם ל"שלי". האם זה רק בפנטזיה שלהם, או שזה משהו שבאמת היו רוצים שיתממש? בעיני זה רגע משמעותי - הרגע הזה שבו אני חודרת אל הגבר בפעם הראשונה והופכת אותו ל"שייך לי", יש בזה הרבה עוצמה מבחינתי: הרגע שבו מתרחש הסימון הפיזי של השתייכותו של הנשלט אלי. גם פיזי וגם סמלי.
