אם אלה החיים-

מה אנחנו מחפשים ביום יום? 

צרות? 

למה אנחנו מסתכלים על כל דבר

כאילו זאת הצרה הכי גדולה שיכולה לקרות ? 

תחושה של  ׳כל הדברים הרעים באים אליי׳ 

כאילו הכל הופך לכבד כל דבר מרסק 

כל דבר שובר 

גם אם נשפך עליי משהו 

או נתקעה לי האצבע בכיסא

או הכנתי קפה והמים לא הורתחו

או פנצ׳ר בגלגל

או מאחרת בגלל פקק

ואז מגיע ה״אוףףףף״

״אין, רק לי זה יכול לקרות״

״איזה עולם מסריח״

״קל יותר להשאר במיטה לישון״

אבל אז אתה שומע בשורה

שמישהו אחר סובל!

סובל יותר ממך!! 

יותר מה״רגעים העצומים״ שחווית

סובל פי אלף ויסבול לעד

עד סוף ימיו!

איך חיים אחרי שאחד מבני המשפחה כבר לא חי? 

איך ממשיכים הלאה? 

חבר קרוב איבד אמא

לקחתי קשה

אבל לקחתי מסר

יש כאלו שסובלים יותר

תודו על מה שיש לכם בידיים

על משפחה, ילדים, בעל או אישה

💔