שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכאב שבלב

כל מה שרק כאן אני יכול לכתוב
לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 20:40

ארבעה זוגות רוקדים עם כוכבים על הבמה
ומכל הלב וללא הגזמה
אליענה ואורון גרמו לי לעונג צרוף
פשוט מושלם
גרמתם לי לרצות לקום ולרקוד גם.

תודה לכם

לפני 18 שנים. 5 בדצמבר 2005 בשעה 21:02

אומרים שהחיים הם סרט.
אז איך זה ש - "בסרט" שלי הוחלפו כבר 4 גלגלים
ועוד לא הגעת להדליק לי את האור?

לפני 18 שנים. 5 בדצמבר 2005 בשעה 14:46

כמה שרציתי לברוח,
להתחבא להסתתר לשכח.
למחוק את הזיכרון,
להשאר בארון.

את הצורך לדחוק,
עם כמה חיוכים ובת צחוק.
אבל הגוף בניגוד ללב,
זקוק לו לכאב.

הכאב שאת להעניק לי אוהבת,
ולסאב ספייס טואלי אותי סוחבת.
אז היכן את,
את שתדעי להעביר אותי את הגבול,
את שתגרמי לי לרצות אלייך להשאר כבול.

זיכרי נא רק זאת שולטת יקרה שלי,
רק את הלב,
האיבר האוהב,
אל תפגעי בו,
כי הכאב שבלב,
הכי הכי כואב.