לפני 18 שנים. 5 בדצמבר 2005 בשעה 14:46
כמה שרציתי לברוח,
להתחבא להסתתר לשכח.
למחוק את הזיכרון,
להשאר בארון.
את הצורך לדחוק,
עם כמה חיוכים ובת צחוק.
אבל הגוף בניגוד ללב,
זקוק לו לכאב.
הכאב שאת להעניק לי אוהבת,
ולסאב ספייס טואלי אותי סוחבת.
אז היכן את,
את שתדעי להעביר אותי את הגבול,
את שתגרמי לי לרצות אלייך להשאר כבול.
זיכרי נא רק זאת שולטת יקרה שלי,
רק את הלב,
האיבר האוהב,
אל תפגעי בו,
כי הכאב שבלב,
הכי הכי כואב.