"שלום, אפשר לדבר איתך?" – הגבר שפנה אליו נראה די מהוסס. אבל הגיבור שלנו הוא אדם מנומס. ולכן:
"בבקשה, על מה תרצה לדבר?", ויישר את סיכת הדש שלו, שנשאה את השם שבחר לעצמו – 'זורו'.
"אני גבר נשלט", אמר הפונה, שעל סיכת הדש שלו הופיע השם 'האוורד', "ורוצה לדבר עם גבר שולט."
זורו החליק בידו על העניבה הכחולה שלו, אשר לפי קוד הלבוש של המקום הצביע על היותו בצד השולט, והביט בהאוורד אשר לבש עניבה צהובה, אכן, על מנת לסמל את היותו אכן בצד הנשלט. אבל אף אחד מהם לא ענד את הצמיד הוורוד המסמל את היותו חד־מיני, ואפילו לא את הצמיד הכתום, המסמל את היותו דו־מיני.
גבר, אומנם נשלט, אבל סטרייט לחלוטין, פונה לגבר שולט, שגם הוא סטרייט לחלוטין. מה לעזאזל הוא רוצה ממנו?
"אוקיי", השיב זורו לבסוף, "אז על מה באמת, אתה רוצה לדבר?"
"אני מתעניין ביחסי שליטה וניצול בין גברים. בלי שיהיה מעורב בזה היבט מיני. כאילו גבר אלפא, השולט על גבר ביתא שכזה." אמר האוורד.
"מתעניין בפן המחקרי של הנושא, או מתעניין לחקור בעצמך באופן מציאותי?", שאל זורו.
האוורד הצהבהב כחכח בגרונו לפני שהשיב, ואז ענה: "גם הפן המחקרי בהחלט מעניין, אבל אני מעוניין לממש את זה בעצמי."
הגיע תורו של זורו לכחכח בגרונו.
ואז שאל: "ואיך היית רוצה שינצלו אותך? אמרת שלא מבחינה מינית. אז איך? כספית? חברתית? אולי לקחת ממך את אשתך?"
"בכל אחת מהדרכים הללו," ענה האוורד, "בכל דרך שתבחר."
הצעה מוזרה מאוד, מעולם לא קיבל הצעה שכזאת. מה עומד מאחוריה? האם זהו סתם קינק של הצהבהב המוזר הזה, או שיש לו מניע נסתר? אולי הוא רוצה נואשות להתנקם באשתו, אפילו במחיר פגיעה עצמית? אולי הוא רוצה להפיל את זורו עצמו בפח? הצעה מוזרה מאוד. מה לענות?
זורו חשב לעצמו, שהוא לא חייב להאוורד כלום. ואם האוורד באמת מרגיש בתוך נפשו שהוא רוצה שינצלו אותו, אז זה לא בהכרח בלתי מוסרי לנצל. ומאידך אם האוורד רוצה לעשות סיבוב עליו ולנצל אותו, הרי שזה לגמרי מוסרי לנצל אותו במקום. אבל מה בקשר לאשה? מה הקטע איתה? באיזו זכות הוא יכול להצדיק את ניצול האשה?
"אז אני מבין שאתה נשוי, כן?" שאל זורו.
"כן, לגמרי. ענה האוורד. "הנה תמונה של אשתי" המשיך, והוציא מכיסו תמונה של אשה.
זורו הביט בתמונה. אשה בשנות ה-30 לחייה. לבושה באופן אלגנטי ביותר. לבוש באמת באמת יפהפה. אלא מה, היופי הפנימי שלה, האור שקרן מפניה המושלמים, תנוחת הגוף הסקסי שלה – כל אלה גרמו לזורו לחשוב שכשהיא עירומה היא יפה עוד יותר.
"אז איך אני יכול לקחת את אשתך?" שאל זורו, "היא לא נראית לי 'קוטלת קנים'."
"אני יכול לתת לך מידע עליה", ענה האוורד. "תוכל לנצל את זה כדי לסחוט ממנה כל מה שתרצה."
"איזה סוג מידע זה יכול להיות?"
"כל מיני."
"אתה יכול להיות יותר ספציפי?"
"אני אומר לך, כל מיני. אבל אתן לך רמז קטן. אחד מהמידעים הללו, אם יגיע לידיים הלא נכונות או יותר נכון 'הנכונות', יכניס אותה לכלא לשנים רבות."
"אז מה אתה אומר?" שאל זורו, "אשתך היא פושעת?"
"הו, לא", השיב זורו, "היא מעולם לא הועמדה לדין, ולכן מעולם לא הורשעה. עומדת לה חזקת החפות, כמובן ..."
"כן, כמובן," השיב זורו. "כמובן ..."
"אני צריך לחשוב על זה," ענה זורו. "אני לא יכול לתת לך תשובה כאן ועכשיו."
"הנה כרטיס ביקור שלי," ענה האוורד. "אומנם אין עליו שם, אבל יש עליו מספר הסלולרי הפרטי שלי. תתקשר מתי שבא לך."
"אתקשר," הבטיח זורו, "אפילו אם רק כדי להגיד לך שאינני מעוניין."
"תודה," השיב האוורד ומיהר להסתלק מהאולם.
זורו נותר לשבת שם עוד זמן מה, ונהנה מהכיבוד שהוצע למשתתפי האירוע. אבל מישהי שתמשוך את תשומות ליבו, מישהי שתגיע אפילו לקרסוליה של הנ"לית שבתמונה לא ראה. לאחר שעה קצרה החליט להסתלק מהמקום. כשהתיישב במכונית שלו, והסלולרי שלו התחבר לדיבורית, התקשר למספר שהשאיר האוורד.
למרות שעל הסלולרי של האוורד הופיע 'מספר חסום', האוורד ידע מי המתקשר עוד לפני שענה: "כן, זורו, אז מה החלטת?"
