היא יצאה מהמקלחת וביקשה להיכנס לחדר שלי. חשוך למעט בעירת הנרות.
תיכנסי.
נכנסת בהססנות, והינה אני מולה.
הדם זורם בגופה בדרכים ונתיבים משלו, נתיבים מסתוריים שרק הוא, אני והיא מכירים, והיא יורדת על ברכייה הקטנות מולי.
אני מוזג לי יין אדום, ודורך עלייה. מצמיד אותה לרצפה. רגע עם איכות הצהרתית. מושלם עבור שנינו.
ציחקוק(?) מתנצל בוקע מגרונה.
ציפור הנפש שלה נוחתת אל הסאבספייס.
אחזתי בידי את החגורה האהובה עליה.
היא נשקה לה בשפתייה העדינות, ואז החגורה נשקה לגופה העירום והאחוז ציפייה.
העור הלבן שלה הוא הקנבס הפרטי שלי עכשיו. אם הייתי יכול הייתי ממסגר אותה.
מפה לשם, אנחנו במיטה, והיא מרימה את שדייה כשהזין שלי מתחכך ביניהם.
הפה שלה, שביום-יום משמש אותה להפקת דיבור, עכשיו משמש אותי בתור מאפרה ומרקקה.
הופך אותה, וחודר אליה תוך כדי שאני דורך לה על הראש. כמה ברברי אך כמה זה טוב.
נעם לי לשמוע שהיא הודתה לי על המחווה הזו לאחר מכן.
הרבה מחזרים עוד יש לה, עדיני נפש כאלה, כותבים ומקדישים לה שירים.
משוש נפשכם העדינה הערב גמרה כשלחשתי לה שהיא תכשיט לזין שלי.
peace
לפני שנה. 24 בדצמבר 2022 בשעה 17:09