אז היום שלי התחיל בעצלתיים...
משיכה של עוד חצי שעה במיטה עם עייפות שלא עברה לחלוטין מהימים האחרונים שכללו גלישה בשבת וראשון , עבודה ולקינוח...
ערב ללוחמים ולוחמות מחטיבת עציוני שיצאו אתמול לרענון וחופשת סופ"ש אחרי ימים ארוכים בלבנון.
בשיחה קצרה אתמול עם ידידה טובה , קבעתי שהיום בדרך לשדות ים , אעצור בנתניה ואגנוב אותה לחצי שעה מהעבודה לקפה.
התוכנית השתנתה קלות כשהיא וויתרה על עבודה...ישבנו לנו לארוחת בוקר קלילה ואז.
ומשם הגיעה הפתעה מכיוונה שהיא תשמח להצטרף אליי לים.
הסברתי לה שאני אשמח שתבוא , אולם , להיות בים כשהרוח דופקת חזק חזק , לא כל כך נעים למי שנמצא על החוף , בטח ובטח בחוף לא מוכרז שאין מפלט מהרוח.
אמרה שיהיה בסדר.
הגענו לשדות ים , רוח פיצוצים , חברים , שמש.
מה רע...
היה יום מטורף במים , שיגורים לשמיים ולא של טילים...
בין סשן לסשן , ישבתי עם החברה ברכב ,לתת לה קצת לנוח מהרוח והחול....וקצת רומנטיקה, להרגיש את המגע ההדדי של שנינו לאחר תקופה שלא התראינו.
ואני מת על הגוף העגלגל שלה...פשוט נמס בכל פעם מחדש.
והיא , היתה בהיי , פעם ראשונה שראתה אותי גולש , ראתה את האווירה שאני מספר לה עליה והבינה למה אני לא מוותר על שום יום גלישה.
הכנתי אותה שבשנה הבאה , בקיץ...היא תחווה עוד ימי גלישה יחד איתי שבהם נגיע מאורגנים הרבה יותר לישיבה על החוף.
ואפילו הרוח הפתיעה בעוצמות וגם הים הפתיע...גלים שמאפיינים סערות חורף.
וכן , יצאתי מרוצה מתוצאת הקפיצה הגבוהה שנתתי היום.