|
|
|
נשיות מתפרצת
הלוחשת לאשכים: כשאתה עם גרביון, אודם, ופאה על 4 עם חור פעור ומסוכך מוכן ומזומן לקבל את הזין שלי!
דלישס: כשאת מרוחה בשפיך, שיער סתור, לחיים סמוקות, הזין שלו עמוק בתחת שלך וסנדרום הכוס הריק kicks in.
תוהה לעצמי
האם אני היחידה
שמתעסקת באופן פסימי
עם סופים ( re:endings)
🤔
הרי ברור לי
כ-☀️!
ששום דבר בחיים הוא לא נצחי.
בטח, לא מערכת יחסים בדסמית
כשהיא משנית לחיים עם החוקי והילדים.
נכון, אני מרתוניסטית
ותמיד אשאף לייצר כזו מערכת עם מישהו
שאפשר לרוץ איתו למרחקים.
ועדיין, במיוחד ברגעים הכי טובים,
עולות בי המחשבות
מתי זה יגמר?
איך זה יגמר?
מה תהיה הסיבה?
האם זה יהיה דו צדדי? או חד צדדי?
אם חד, אז מהצד שלי? או מהצד שלו?
זה בכלל משנה?
כאדם,
אני זו שצריך להביא שפכטל ולגרד אותה הביתה ממסיבה.
נוטה לשמור את האנשים שאהובים עליי
קרוב קרוב
ונאמנה אליהם עד מוות.
לטוב ולרע.
עם בסטוש
הנצחנו אחת את השנייה בקעקוע בסטיות.
ככה שגם אם יהיה סוף
לעולם היא תסתכל על היד שלה
ותחשוב עליי 😈😈
גם בסטי יודע שהדרך החוצה זה רק בשקית.
אז יש בי
קצת גורונת תינוקת
קטנה ו״תמימה״
שלנצח נצחים זה לגמרי אפשרי,
ולא איזו פנטזיה שדיסני שתלה לנו במוח.
ולא בא לי שזה יגמר לעולם.
מה גם, כשזה אדם אהוב,
שיקר לליבי.
מה הסיבה שארצה שזה יפסק?!
אבל יש בי גם צד שכלתני מאוד
הנועה-רובוט שאני,
שמבין,
שאין דבר כזה לעולמי עד.
שום דבר לא נצחי
(חוץ מהמוות כמובן)!
ולמה להתעסק בזה בכלל?
למה לא להתרכז ולהודות
ליקום (וכלובי)
ששלח אליי את אבוש
ולנצח שינה את חיי.
להתרכז בעובדה שיש לי
כרגע
כל כך הרבה טוב
שזה בכלל לא משנה
מתי ואיך זה יגמר.
אני חושבת
שהקושי שלי
Is to wrap my head around the concept
שלפעמים לאנשים
יש דרך ותכלית לעשות בחיים של אחרים.
לפעמים זו דרך קצרצרה
עם אימפקט גדול
ולפעמים, זו דרך ארוכה
שצועדים ביחד
עד שכבר לא.
כי לנצח,
לעולמי עד
זה הכי לא אני
אבל באותה הנשימה
הכי אני שיש.
והמנה העדיפה עליי,
היא דרך ארוכה בה השארתי אימפקט גדול אחריי.
מלצררררר!
יש לי בעל מוזיקלי.
הלוא הוא אמינם.
גם חתיך, גם מיוסר, וגם עושה מוזיקה שאין דברים כאלה.
נו נו, גם הקעקועים זה פאקטור. בסדר!
ממרום גילי, כשאני סוף־סוף מבינה לעומק את המילים שגדלתי עליהן כילדה – אבוי!
איפה היו ההורים שלי?!
(אבל זה כבר לפוסט אחר…)
יש לי גם בעל קולינרי
הלוא הוא אסף גרניט.
אשף האוכל הטעים ביקום,
סופר תחרותי (ראו ערך משחקי השף),
מספק חווית אירוח שלא נראתה כמותה בארץ (אולי הבבר מתחילים לתת פה פייט),
גם מקועקע וגם עם וויבים של הכלוב.
(למרות שאני ובסטי, עוד לא הגענו להחלטה מאיזה צד של השוט הוא נמצא 🤪)
אה, ויש גם בעל ספורטיבי.
התחלתי עם אחד שעזב את הארץ אחרי חמש שנות אימון צמודות.
ובשנתיים האחרונות, יש לי חדש מהסטודיו.
מעולהההההה!!!
יודע בדיוק איך למתוח אותי, לקחת אותי לקצה, ואז לחייך כאילו לא קרה כלום.
כל בוקר בקבוע:
“בוקר טוב, אשתי. מוכנה?” דההה!
ואם במקרה מפרידים בינינו באימון?
אני מפרגנתתת 😜😜
יש לי גם בעל־בעל. של היום־יום.
החוקי.
גם אופה וגם יפה.
כזה שתמיד בטים נועה, גם כשזה בא על חשבונו.
דוחף, תומך ומחבק אותי עם כל החלומות הכי מופרעים שלי.
ויש לי גם אבוש אחד.
רק אחד!
שבועל אותי טוב־טוב - בדיוק כמו שאני אוהבת.
הוא כמובן עושה עוד הרבההה דברים חשובים והכרחיים לקיומי.
אבל את זה אתם כבר יודעים משלל הפוסטים שאני משתפת עליו.
אז אם מחפשים מימוש מודרני לשורש ב.ע.ל
נראה לי שזה גם לגמרי עומד בתנאים ונכנס לרשימה 😜.
ולפני שתשאלו....
כולםםם חיים בשלום.
באחווה.
בהבנה.
בדינמיקה פתוחה, ליברלית, ומדויקת עבורי.
זה לא סוד
ונכתבו על זה מלא בדיחות
אבל לפעמים צריך יותר מבעל אחד כדי להרגיש שלמה.
ולפעמים?
מספיק רק מישהו אחד שמחזיק אותך בדיוק איך שאת צריכה.
מה איתכם?
גם לכם יש בעל/אישה לפי תחום?
משום מה, זה לא עובד לי לכיוון השני אבל אשמח לשמוע על עוד מטורללים כמוני :)
בוקר
הרגע הזה שבו השמש קמה,
וגם אני — להיות שוב שלו.
״הקולר הזה קצת הדוק לי, אפשר להוריד אותו?״
מכירים את זה
שהגעתם לאן שלא נסעתם
נכנסתם לחניון/חניה
אתם באים לכבות את המנוע
אבל!
הו, איזה אבל!
יש עוד איזה 5 שניות
עד החלק הכי טוב בשיר?
מה אתם עושים?
כי אני מחכה את ה5 שניות
מגבירה את הווליום
ומצטרפת בשירה לחלק האהוב.
Weird stinky eye looks and all….
לא ראיתם זמרת מכוניות בחיים שלכם? 😜
היום זה היה בדקה 2:26 בשיר של
תגידו לי שאני לא היחידה 🙏🏻
שליטה
זה לא מה שהוא עושה לי. זה איך אני עושה בדיוק מה שהוא רוצה, ומרגישה שניצחתי.
פינוק
תגמול מתוק על התנהגות טובה
(או סתם כי אבוש במצברוח giving)
#תודהאבוששש
ההום בייס שלי, מעגל המכשפות כמו שאבוש קורא להן, הן ה-5 חברות נצח מהבית. מהתיכון. החבורה שלהן התגבשה בגן טרום חובה בכלל, ובכיתה י׳, כשהגעתי אל הכיתה גלמודה וללא חברים מהחטיבה…הן הכניסו אותי פנימה ומאז אנחנו 6, באש ובמים.
6 זה מדגם אוכלוסייה (לא סטטיסטית כמובן) שאפשר לעבוד איתו כשרוצים לדעת דברים.
אז כשיש לנו איזו תהייה/מחשבה - אנחנו הקבוצת מיקוד הכי טובה ומספקת תשובות מהירות שיש 😜
בקבוצה יש אותי ועוד אחת בנישואים פתוחים. כל שאר הבנות, סגורות חזק ונמצאות בסקאלת הוניל על מלא. ללא תוספות. כולנו נשואות כבר מעל עשור לגברים שהכרנו בגיל העשרה.
לפני כמה ימים, אחת הבנות הוניליות היותר סגורות מחשבתית העלתה סקר בקבוצה שלנו.
מי מתנשקת עם לשון בזמן סקס ובכלל?
התשובות היו:
א. כן זה מדהים
ב. יאק זה דוחה
ג. מידי פעם
להפתעתי הגמורה, אני הייתי היחידה שענתה א׳.
כולן, בפה אחד, אמרו שלא רק שהן לא מתנשקות עם בעלן צרפתית עם לשון ורוק ביומיום. בטח שלא בזמן הסקס.
התגובה הראשונית שלהן הייתה איכס.
למה שנתנשק..עם לשון..ורוק…נועה את דוחה.
ואני, באמת באמת, ביקשתי מהן להסביר לי..איך הן מתניעות סקס בלי נשיקות? מה האקט הפותח?
איך אפשר בכלל בלי להתנשק בתשוקה, בסערה, ברעב? זה אחד האקטים היותר אהובים ומרטיבים מבחינתי.
אחרי סשן עם אבוש, אני נראת כמו כלב רטוב (ליטרלי 🤣🤣), מלאה ברוק, מיצי גוף וזיעה.
לפעמים, אנחנו כל כך רטובים, שממש אפשר להחליק אחד על השנייה כמו ב- waterslides.
אז השאלה שלי אליכם היא - האם נשיקות מלאות תשוקה ורוק זה נחלתם של הקינקסטרים בלבד?
או שמא, החיים והשגרה…שוחקים ונועלים אנשים לדינמיקה של אקטים ידועים מראש?
כבר כמה ימים שזה לא נותן לי מנוח 😅🤯
גבולות
הוא יודע מתי זה יותר מדי, אבל תמיד מצליח להביא אותי לנקודה שבה אני שואלת את עצמי אם אני יכולה עוד.
