ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Living Deliciously

A little bit about me, a little bit about life
Hopefully, a lot about me in the life :)
לפני כחצי שנה. יום רביעי, 15 באוקטובר 2025 בשעה 13:22

הידעתם שרביעי זה השלישי החדש,
כי שלישי כבר לא מסתדר :))

שמתי לב שהיום הוא קצת יותר שקט ומכונס,
הוא סיפר שהיום בדיוק חלפו 9 שנים מאז שניתק קשר עם חבר קרוב.
לאחרונה הוא מפתיע אותי ופותח יותר ויותר מעולמו ועברו 🙏
זה אומר שאנחנו מתקדמים בסטוש!!!


לפני 9 שנים אשתו של בסטי בהריון תאומים לא קל,
החבר חלה במחלה וביקש ממנו לתפעל לו את העסק.
בסטי עצמאי בעצמו אבל בדרכו המיוחדת שלו,
לקח על עצמו גם את העסק של החבר,
מספר לי על חצי שנה בלי יום ולילה.
עובד בשלו,
עובד בשל החבר,
בית חולים לאשתו
והבייתה.

החבר לקראת החלמה מלאה,
פתאום מתחיל לעשות לו קטעים קטנים,
זורק משפטים של חוסר הערכה
שבסוף הולידו ניתוק גדול.
מאז הם לא דיברו, לא נפגשו
שלא נדבר על "החוב האבוד" כמו שבסטוש קרא לזה,
אבל כסף זה ממש לא העניין, הוא מסביר.

תוך כדי השיחה, נופלים לי אסימונים.
האסימון הראשון הוא על אנשים כמו האוצר שלי מהכלוב.
הם לא כועסים ולא שונאים.
הם פשוט פגועים ולא שוכחים.
נושאים בקרבם פצע רגשי שלא מחלים ומגליד,
גם לא אחרי 9 שנים.
כשפוגעים בהם,
לא תמצאו אותם מגיבים בהתפרצות ואימפולסיביות,
בדר"כ הם לא ירימו את הקול ויצעקו,
התגובה שלהם תמיד תהיה פנימית ובשקט.
נסיגה, התכנסות פנימה לתוך עצמם,
עוטפים את הכאב בשקט,
כלפי חוץ הם יישארו נעימים,
השפה תישאר מכובדת (אפילו כלפי הפוגע)
אבל ההפנמה תוליד ריחוק,
והם פשוט ייעלמו מהחיים שלכם בלי הסבר.
הם לא יסתכלו לאחור ולא יעשו דרמה,
כי גם כשהם הולכים
זה בשקט,
אחרי שהם ניסו הכל.


האסימון השני הוא שלפעמים,
זה מרגיש שאנחנו באמת חצי
אותו החצי.
אנשים טובים כאלה, עם לב רחב
שתמיד נותנים את ה210% למי שאוהבים
בלי שאלות, בלי ציפיות לקבל בחזרה
ותמיד איכשהו, מקבלים את הכוויה הכי גדולה
דווקא מאלו שהכי לא חשבנו.
ממש Curve ball ללב.

ומה שהכי עצוב בעיניי
עבור אותם אנשים שאהבנו,
על באמת!
אהבת חינם במובן הכי עמוק,
זה שכשהם שברו את האמון,
מבחינתנו, אין דרך חזרה, זה לתמיד
וזה לעולם לא ישוב להיות כפי שהיה.
אין לי ספק שלמרות השבר,
בסטי נשאר נאמן לעצמו,
איש טוב, אדיב, עדין
אבל את "החבר"?
הוא בחיים לא יראה אותו באותה הצורה.

אני כמו שאני,
ישר נכנסת למוד אופרטיבי
איפה אפשר לתקן, אולי לכפר?
אז שאלתי, אולי אפשר לסלוח?
הוא רק הניד את ראשו ימינה ושמאלה
אז אולי בכל זאת? מה 'כפת לך?
הוא רק הניד שוב, הפעם יותר מהר.

ומה המסקנה חברים?
לאבד לב טוב ונקי זה לאבד דבר שאין לו תחליף!

💛בסטי, זה היה דייט מדהים, דייט שכולו אור, שיעור לחיים, אם אפשר היה (ואי אפשר) לאהוב ולהעריך אותך יותר אז הייתי..💛

ואז כשנפרדנו הוא חיבק אותי,
הניח כף יד על ראשי,
נישק קלות בלחי וסינן.. "תזהרי!"
אני? מה אני עשיתי?
אתה יודע מה פספסת חצוש?
פספסת את זה שאני כבר יודעת לזהות את החיוך והצחוק שמסתתר בפנים הקשוחות והקפואות שלך,
זה לקח יותר משנתיים אבל נתפסת, יא תחת.
אתה ואני זה 🫶💛 For ever

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 2:11

הוא אולד סקול של האולד סקול

סקייטר בדימוס

גולש מהולל בהווה

וגם ההשראה שלי

לא לוותר לעצמי!

להקפיד להגיע לים

ולהתגבר על הפחד

ממה שנמצא מתחת לגלשן.

לחתור

וליהנות מהשלווה של הבוקר

כשהכל עוד שקט ודומם. 

 

את ההרפתקאה השובבה שלנו

עם הגלשנים הרחק הרחק מהחוף

ועיניים צופות, כבר שיתפתי אתכם. 

 

אז לכבוד יום ההולדת שלו

(שהייתה ממזמן אבל היי, מנוי)

הכנתי לו 

דיוקן עצמי של העולם שלנו

בו אני גורונת ים

והוא אבוש גולש מדופלם

רוכב על הגל, וגם עליי, מושלם! 

 

שוקלת לפתוח מותג טי-שירטס בשם ״אבוש״

 

 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 8 באוקטובר 2025 בשעה 14:15

החגים האלה….

ממש קוק בלוק

וימי שלישי עם בסטי בלוק 😡

 

בסטוש חי ונושם דיוק והתמדה. 

אם מבטלים, אז לא ברגע האחרון!

ושיהיו הסברים מסברי אוזן

אחרת הסתבכתי!

ובדיוק ככה אני אוהבת את הגברים בחיי,

אסרטיביים וגבריים. 

 

במקום שלישי, ארגנתי רביעי

כנגד כל הסיכויים.

פאק על החגים. 

קבוצת הסאפ שלי יוצאת מידי שנה באזור כיפור/סוכות

לחתירת זריחה!

יוצאים ב 5:30 בבוקר עם גלשנים וסטיקלייטים,

מגיעים ללב ים כשהירח עוד למעלה,

ושקרני השמש הכתומות

מתחילות לבצבץ להן מבעד לאופק המזרחי. 

 

הזמנתי אותו לראות אותי גולשת, 

ידעתי שהוא יבוא, 

הוא פורח כשחושך בחוץ. 

אני יודעת עד כמה זה חסר לו,

ולמרות שחששתי שהוא ירטון, 

עמוק בלב, ידעתי שהוא יעריך את ההזמנה. 

 

כמו בסטוש של החיים, 

הוא חיכה לי על קרקע לא חולית

(חס וחלילה שהוא וחול יפגשו!)

חצינו את הכביש והתיישבנו בג'ורנו

כי אין כמו בקבוק יין צונן ב 8 וחצי בבוקר,

זה האפי האוור איפשהו בעולם 👻

 

ובסטי!! 

יפה לך הלוק הבילבונגי!

רק חסר השיער הבלונדיני השופע

ואתה גו-לש על באמת.

רק להבא, 

בלי התכשיטים ושרשרת החטופים כפרוש!

 

ותודה על הפינוק לחג

(דואג שאוכל לחלוק איתכם את תמונות הפפרצי האישי שלי)

 

חג שמייח! 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 5 באוקטובר 2025 בשעה 2:23

כשאת גורה, את פאפי

וכשיש לך אבוש, גם הוא פאפי

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 28 בספטמבר 2025 בשעה 11:15

יום ראשון היום!
בדר"כ זה היה יום ההירהורים שלי ושל אבוש.
תמיד הייתי גם עושה פאוזה אצל ספת הפסיכולוגית
ואז מתחברת חזרה למציאות עם עוד תובנות ושאלות.

מאז שהתחלתי לעבוד לא מהבית
הרהרת יום ראשון קצת פחות חזקה
אבל פתאום עברה לי זיק של מחשבה
והחלטתי להרהר איתכם ביחד.

בעולם הפתוחים הזה, שאני מתנהלת בו
יש שתי זירות מרכזיות שמזינות אחת את השנייה.
האחת, זירת האונליין.
בה אני כותבת, מספרת, משתפת, מפנטזת
ובין רגע, אפשר להצית את הדמיון ולצאת להרפתקה
שתבנה את היסודות למפגש הבא.

זה המקום שבו למדתי,
כמה כוח יש למנטאלי.
כמה הכוס שלי מונע ממילים
וכמה רטובה אפשר להיות
מכמה מחשבות מלוכלכות.

האונליין מאפשר לנו להישאר קרובים,
גם כשהלו"זים מתנגשים,
גם כשזמן משפחה וחגים בולעים אותנו פנימה,
ובעיקר, כשהחיים האמיתיים לא מאפשרים להיפגש.
הוא גשר. ממש חבל הצלה.
לפעמים, אפילו סוג של טיזר אינסופי,
שמחזיק אותי רעבה עוד יותר.
(אם לרגע חשבתי שאי אפשר יותר, אז אפשר!)

השנייה, זירת הריל לייף.
זה המקום שאין בו פילטרים,
אין בו "חכה רגע עולה לזום, כבר חוזרת"
אין אפשרות לעשות edit
אבל כן יש בו הרבה זיעה,
גופים שנעים וזזים לקצב שלנו
יש בו שיניים שננעצות,
ידיים שלופתות,
ואצבעות שמשאירות סימנים.

המקום בו מילים מתפוגגות
והגוף עובר לדבר בשפה אחרת
שלעיתים מרגישה כמו שפת האם שלי
של התמסרות, כניעה, שחרור.

האונליין שומר עלינו חיים,
הוא מייצר אינטימיות גם כשאנחנו לא נוגעים.
והריל לייף מחזיר אותי הבייתה,
מזכיר לי למה כל הפנטזיות האלה,
שוות להיות מפונטזות.

אני אוהבת את שניהם.
לא מרגישה שאני צריכה לבחור.
לשמחתי אולי,
אצלי, הן לא מתחרות זו בזו
הן זירות משלימות.

האונליין שומר על הגחלת
והריל לייף מדליק את המדורה.
האונליין מרטיב אותי במילים,
והריל לייף מטביע אותי בעונג.
וביחד?
זה מתכון להתמכרות שאין ממנה דרך חזרה.

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 24 בספטמבר 2025 בשעה 13:13

כמיהה

כשהחגים והמחזור מגיעים ביחד

ואבוש שולח לך הצצה לתוך המכנסיים שלו

(גם הוא בלי תחתונים! נאה דורש…נאה מקיים חברים)

וכל מה שבא לך זה לקפוץ פנימה ולקבל קצת נחת מהזין.

ואם אפשר, להתחבא שם וללכת עם אבוש לכל מקום

כשאת מכורבלת בין הזין לביצים. 

#אבושהגורההתכווצה!

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 21 בספטמבר 2025 בשעה 4:25

יש ימים קשוחים
שאני מתעוררת
ומרגישה שהייתי מעדיפה
אבל ממש ממש ממש
שמישהו יקח ממני את כל העולם הזה
של הא-מונוגמיה, של הבדס"מ,
עולם כזה שברגע שפקחת את העיניים אליו
קצת קשה לסגור אותם חזרה.
מצד שני,
מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים
יודע שאני לגמרי משתפת וחיה את הצד הזה שבי
באופן פתוח וגלוי (יחסית כמובן).
ברור שאני לא מפרסמת את העובדה
שאני ובעלי בפתוחים בריש גלי בשכונה
אבל האנשים הקרובים אליי
ושסובבים אותי ביומיום
הם יודעים.

לפני כמה שבועות הייתי בת 40
ולכבוד זה חגגתי במסיבה
לא גדולה מאוד
לא מפוארת מאוד
אבל מלאה באנשים האהובים עליי ביקום
בניהם, ממעגל המכשפות המדובר
בסטי 2
חברה צ׳לי מגיל 16
מה לא עברנו ביחד
גיוס, טירונות, אוניברסיטה, חתונות, קשיי פוריות,
הזרקות, לידות, תינוקות, בני זוג והסיבוכים שהם מביאים איתם לשולחן.
כמובן שלמסיבה, היא הגיעה עם בעלה
שככל הנראה שמע משהו על הא-מונוגמיה שבחיי.
חטף סיבוב
וקיפל אותה הבייתה יחד איתו
בתואנה שזה סדום ועמורה
זונה הייתה המילה.
בקטנה חשבתי לתומי,
היא שלפה לי את הטמפון כשהוא נתקע עמוק בטירונות
אני גילחתי לה את הכוס לפני הלידה כי הבטן כבר הייתה גדולה והסתירה
מגיל 16 אנחנו בלתי נפרדות,
גם הילדים שלנו עוברים את אותם המסלולים
אותם הגנים, אותם הגננים, אותם המורים
היא גרה בניין צמוד אליי.
אתמול בערב, קבענו להיפגש לדרינק זמן איכות
קצר כזה לפני תחילת השבוע והחגים
והוא שאל אותה "עם מי את הולכת?"
ענתה איתי ועם עוד חברה שלנו
וכשסיפרה לי, אמרה שהיא כבר צפתה את המוקש
כי עכשיו שאני זונה זה לא בא לו בטוב
אז עיגלה פינות כדי להימנע מסרטים.
ואני, ישבתי לי שם מולה, בלעתי את הרוק
וחשבתי לעצמי,
האם העובדה, שאני בוחרת להגשים את כל הצדדים שבי
האם העובדה, שיש לי גם בעל וגם אבוש
הופך אותי לכזו רעה?
לבנאדם שפתאום, פחות ראוי להסתובב בחברתו?
האם אני נחשבת לאדם פחות טוב עכשיו?
האם מידותיי כאלה פגומות?

אני יודעת
שזה הוא האדם הקטן
החסר ביטחון
המלא שיפוטיות ודעות קדומות
הסגור מחשבתית
אני יודעת את זה
אבל עמוק בלב,
זה ריסק אותי
בעיקר, כי זה כנראה יוביל
להריגתה של חברות ארוכת שנים
וכמה זה מבאס
שאנחנו אנשים בוגרים
אבל משום מה,
עדיין מוכרחים
להתנהג כמו ילדים קטנים
שצריכים לקבל אישור
מ"אבא ואמא" שלהם
איך להתקיים בעולם הזה
ועם מי להיות חברים.

אני יודעת
שבסטי 2 לא חשבה אפילו
(כי אין דבר שאנחנו לא מספרות אחת לשניה)
על הרות הגורל של מה שהיא אמרה לי.
אני בטוחה שהיא לא מבינה
שלאט לאט
הקשר שלנו יתרופף
בין אם היא תרצה או לא
כי זה פשוט מה שיקרה.
ואני?
קצת עדיין מלקקת את הפצע הזה
קצת עדיין מעורערת
אבל נחושה לא להיכנע
ולהמשיך בדרך האותנטית שלי עם עצמי
ושכל העולם ישרף בדרך
ומי שלא טוב לו
יום טוב לו!

לפני כחצי שנה. יום שבת, 20 בספטמבר 2025 בשעה 3:22

אני אכליל

כי אני יכולה 😜

אבל נראה לי שלכל זוג בדינמיקת שליטה

יש את הרגעים המפונטזים

שאם רק הייתה הנשלטת

במשרד של השולט שלה

כשהוא באמצע יום עבודה

היא הייתה מוצאת את עצמה

די מהר

עירומה

על 4

מתחת לשולחן

מלקקת ומתפלשת

בביצים ובזין שלו

ובעיקר מתרכזת

בלענג את המאסטר שלה.

כי להיות למרגלות רגליו

זה המקום שלה.

הבית.

הבטוח.

המקום השקט בתוך כל הרעש

שהמוח מתרוקן ממחשבות

וכל מה שהיא צריכה להתרכז בו

זה הוא.

והזין.

אוחח הזין.

 

עקב אילוצי זמן

את הסשן השבועי שלנו

העברנו בדיוק ככה.

אמנם לא במשרד שלו,

אבל פנטזיה זה פנטזיה

ובשביל מה אנחנו פה

אם לא להגשים חלומות לגורות

 

אז נכנסתי לאבוש

כשהוא היה כבר באמצע שיחת זום חשובה

זחלתי לי מתחת לשולחן

עד שהייתי צפונה לו בין הרגליים

שלפתי את הזין והביצים החוצה מהבוקסר

ליקקתי ומצצתי בשקט בשקט

ואבוש פינק אותי במלא

ליטופי אוזניים

ולפיתות שיער.

השתדלתי לקחת את כל הזין פנימה

(די מאתגר בזוית הזו כשהזין עומד כמו טיל)

בו בזמן שאני מתחככת וזזה לו על הרגל

כדי שמשהו ירגיע את הכוס הרעב שלי.

היו רגעים שהוא היה צריך להתרכז

ממש ממש

או לפתוח מיקרופון ולהשתתף בשיחה

ולי, אלו היו רגעים מתוקים כאלו

שאני צריכה להיות

יותר עדינה,

יותר איטית

יותר בשקט

ודווקא אלו, השקטים יותר

הרגועים יותר

הם אלו שחירמנו הכי הרבה.

להגיד שאבוש לא היה צריך לסגור את המצלמה

כמה פעמים ולאסוף את עצמו?

(אגיד).

להגיד שהיו רגעים שזה כל כך הדליק אותו

שעוד שנייה הזין שלו ברח החוצה מעצמו

(מגידה).

ובעיקר, אהבתי שהיו רגעים

שזה היה לו כל כך מחרמן

שהוא לפת לי את השיער כ״כ חזק

ועצר את הפה שלי מלזוז

והשתמש בפה שלי בדיוק איך שהוא היה צריך.

כמובן שסיימנו כשהזין שלו

התפוצץ לי בפה

שהתמלא בשפיך חמים וטעים.

 

יש לנסות עם מבוגר אחראי בלבד.

 

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 19 בספטמבר 2025 בשעה 4:06

אלו יוגה

ההוכחה הרשמית שטייץ יכול להיות גם כלי נשק. 

Justdome#

לפני כחצי שנה. יום שלישי, 16 בספטמבר 2025 בשעה 2:34

חציל

ירק סגול שהופך לסלט בחגים ומועדים

האימוג׳י הכי לא תמים בוואסטאפ

שם קוד לאפרו-אמריקאיים

הזין של אבוש שלי כשהוא נפוח וכועס

🍆🍆🍆