צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות

לפני 3 חודשים. 11 ביולי 2024 בשעה 5:41

החלטתי שלא לדפוק בדלת, פתחתי אותה לרווחה, ונכנסתי.

המשרד שלו חשוך יחסית. המנורות כבויות. מעט אור נכנס מהחלונות שמשקיפים החוצה.

"תנעלי, ליתר ביטחון", הוא אמר, הרהרתי ותהיתי לעצמי אבל הקשבתי בקולו.

הסתובבתי ונעלתי את הדלת אחריי. נעלתי עם המפתח חצי סיבוב, לא עד הסוף. מניחה שכדי שלא ישמעו את הנעילה.

"בואי, תתיישבי", הוא אמר וישב מול השולחן שלו עם רגליים מפוסקות. אוזנייה אחת בתוך האוזן. מולו לפטופ ומחשב עבודה פתוחים על אימיילים.

התיישבתי בנימוס על אחד מתוך שני הכיסאות שהיו מולו.

"לא פה."

מה? הכיסא הזה מלוכלך אולי? המבט שלי עבר לכיסא השני, באתי לקום ולעבור אליו.

הוא ציקצק בלשון שלו פעמיים, וסידר את התנוחה שלו על הכיסא.

הוא הצביע למטה, על הרצפה שמתחתיו.

"תשבי. פה."

איזה שטינק... חכם.

הופתעתי, למרות שידעתי שהוא בעניינים..

ירדתי על הברכיים ושמתי את 2 הידיים על הרצפה.

הרמתי את המבט שלי והסתכלתי לעיניים שלו. עיני שקד, יפות כאלה, טובות. עברתי לזקן ולשפם הזיפיים שלו.. לשפתיים.. כולו.. יפה.. כזה.. מסורטט?

הוא הרים את היד ולאט העביר אצבעות בין השיערות שלי..

"ילדה טובה, סוף סוף אנחנו נפגשים. 

אני יודע שחיכית ל"פגישת עבודה" הזאת כבר הרבה זמן.."

אני כמובן ישר מסמיקה על 200 ומשפילה מבט.

נזכרת שבאופן טבעי וקסום לחלוטין שנינו ידענו אחד על השנייה... למרות שחלפנו אחד על פני השניה בבניין והחלפנו מילים רק מספר פעמים בודדות מאוד.

הוא הרים את היד ולאט העביר אצבעות בין השיערות שלי.. נעים... ואז פתאום משך בכוח בשיער שלי לכיוונו.. עוד יותר נעים......

יכולתי להרגיש עם הפנים שלי איך הזין שלו מתקשה לאט לאט דרך המכנס. הוא הרגיש לי גדול/ארוך.. זה די מפחיד.

"בואי אליי" הוא אמר, והתיישבתי כמו ילדה טובה על הרגליים שלו.

אני יודעת שהוא יודע שאני רועדת.. גם זה מביך, אבל זה כבר לא בשליטתי.

הוא ליטף אותי, נישק אותי, נשך אותי, חנק אותי, אבל בעיקר הבעיר והרטיב אותי...

לא חשבתי שארגיש ככה.

תוך כדי גם ניסה לגרום לי לפתוח את הפה, לדבר קצת..

שאל אותי הרבה שאלות...

בין היתר אם אני הרבה זמן בקטע של הbdsm, אם אני מנוסה, על מתי היה ה"קשר" האחרון שלי..

המוח שלי באותם רגעים בער.

אומנם ניסיתי לענות לו בגמגום צולע את האמת על הכל, אבל אני ממש בספק שהבין את רוב מה שיצא לי מהפה.

הוא תפס אותי שוב בשיער והסתכל לי בעיניים.

"אומנם את עדיין לא שלי, אבל שתדעי - 

אני לא אוהב לחלוק בצעצועים שלי."

 

לפני 3 חודשים. 9 ביולי 2024 בשעה 15:00

 

לפני 3 חודשים. 8 ביולי 2024 בשעה 15:16

-מסתכלת על הכחולים בברכיים שיש לי ולא מצליחה להיזכר ממה הם

-חושבת על זה שאולי סדקתי את המרפק

-דקה אחר כך: נתקעת עם הברך בשולחן

לפני 3 חודשים. 7 ביולי 2024 בשעה 20:23

לפני 3 חודשים. 6 ביולי 2024 בשעה 11:58

אני כל כך רוצה להרגיש חלק מהחיים שלך.

אני רוצה להיות לך לאוזן קשבת,

רוצה לצאת איתך, רוצה להינות, לרקוד ולהשתגע איתך.

רוצה לפנק אותך, ולהתפנק איתך.

רוצה ללמוד אותך ,ללמוד ממך,

ושאתה תלמד אותי בכל מקום אפשרי.

רוצה להיות שנינו יחד מול כל העולם הדפוק הזה.

 

"רוצה" - אז את רוצה, יופי שאת רוצה, כפיים!! כיפאק!!

לאחרונה למדתי שרצון זה דבר טוב.

גם למדתי שלפתח ציפיה לדברים זה דבר רע כי בסוף 98% מהפעמים - אנחנו נתאכזב.

 

...

כנראה שזה לא כבר באמת משנה אם אלה באמת פשוט "נסיבות החיים" כמו שאמרת אז או בכלל משהו אחר,

שגרמו לזה להיות בלתי אפשרי בשבילנו - להיות.

 

ועם כמה שאני נמשכת,

ועם כמה שאני רוצה,

וכמהה,

אני לא רוצה להיות בובה על חוט.

וכן, אני מניחה שגם לא 'גורה'... עם כמה שזה נשמע מפתה ומרגש כשזה יוצא מהפה שלך..

((חחחגחגחחג 'גורה על חוט'))

אוף הפה שלך..

סעמק איך שיגעת אותי היום..

אני רוצה עוד.

....

 

כואבות לי הרגליים ואני עייפה ורעבה ואין אוכל בבית 🤬

#פריקה #עבריינית_מקלדת_נא_להיזהר

לפני 3 חודשים. 5 ביולי 2024 בשעה 19:57

לפני 3 חודשים. 5 ביולי 2024 בשעה 16:09

לפני 3 חודשים. 4 ביולי 2024 בשעה 20:07

לפני 3 חודשים. 3 ביולי 2024 בשעה 20:21

במהלך החודש הזה, לא נפגשנו כלל.

אני לא בטוחה אם זה ספציפית כי לא התראינו פנים מול פנים או אם כי לא יצא לנו לדבר,

אבל זה גרם לי להשתגע אם זה מרוב געגוע או מחרמנות עליך, מאובדן, משמחה, מעצב, מאדרנלין.. וממה לא

ולך - לאבד טיפה את המושכות..

..את השליטה בי (?!?!?!?!?!?)

 

 

נראה שהעצב שלי במוח מתחיל שיקום. 😈

 

לפני 3 חודשים. 3 ביולי 2024 בשעה 10:56

כותרת