מנסה להבין איך לשפוך את ליבי על דף ריק,
את כל הרגשות להקיא ואת המוח לרוקן
נכנסת לפוסטים ומקנאה באלה
שמצליחים
אני מרגישה שעם כמה שזה בוער בי אני עדיין חרדה למגע האינטימי
אני מרגישה שאני מבזבזת את השנים הכי יפות של החיים שלי
אני עושה צעד אחד ואז שניים אחורה
מי יכול בכלל להבטיח לי שהתחושת חרדה הזו בכלל תעבור????
אני רק רוצה להינות להתמסר ולא להיפגע.
מחלקת סוסים בדקטלון
כמה עוד אפשר להיפגע משולטים שפוגעים בך????
נמאס לי
נתתי לזה צ'אנס (וזה גם היה קשה להיפתח שוב!) אחרי הבן זונה שהשתמש בי בגיל 16,
אני לא יכולה להתכחש להיותי נשלטת... ובאמת שניסיתי.
אומנם היו לנו כמה מפגשים נהדרים... אבל גם הפעם זה התפוצץ לי בפנים.
אני כל כך פגועה ומתוסכלת.
כמה עוד אפשר לשאת את הרגשות והמחשבות האלה???
יצאתי עם הכלבות לטיול קצר, וכמו בכל ערב ליטפתי את החתולה השחורה שחיה אצלנו ברחוב.
כשסיימתי הסתובבתי והתחלתי לעבור את הכביש לכיוון הדירה.
"מיאו"
הסתכלתי אחורה והחלפתי איתה מבטים.
היא הסתכלה עליי בעיני עגל צהובות שבהקו בחושך.
אני יודעת איך את מרגישה.
את משתוקקת ליחס.
את חתולת רחוב שחורה,
חיה אצילית אמנם-
הפרווה שלך מבריקה כי את דואגת לטפח אותה,
הציפורניים חדות ומשוייפות,
מתלקלקת לך באלגנטיות.
אבל את זה שהאוזן שלך חתוכה כי עיקרו אותך אי אפשר להסתיר.
למרות זאת את מנסה,
חותרת ליחס מעוברים ושבים,
את נפגעת בעבר ותיפגעי בעתיד,
ולא משנה מה יקרה וכמה מפחיד לך לבד ברחוב את תמיד תרצי לחזור לעוד ליטוף.
אנחנו דומות.
מי יודע,
אולי גם היה לך בית עד לא מזמן?
אולי גם לבעלים שלך לא התאים לגדל אותך פתאום אז הוא פשוט זרק אותך לרחוב?
*לילה ראשון*
פתחתי את הלב שלי לעוד פעם אחת אחרונה..
מה שאני מרגישה אליו גרם לי להיות מוכנה להתגבר על העבר שלי, על הפגיעה והשריטות והחבלות שקיבלתי.
הוא נשוי, אבל בהסכם עם אישתו...
נפגשנו כמה פעמים כבר..ו ואו. הדברים שהרגשתי. שנים שלא הייתי חרמנית ככה. רטובה. מאוהבת. רוצה עוד.. עוד.. ועוד .
לפני כמה ימים הכל התנפץ. הוא אמר שיש לו תאקל עם אישתו. היא יודעת ולא רואה את זה בעין יפה בלשון המועט. למרות ההסכם שהיה בינהם משהו קרה.
אמרתי לו שיהיה חזק ויקח את הזמן.
עוברת עליו תקופה לא טובה,
אז אני מנסה להיות בוגרת, בשבילו, בשביל המשפחה שלו...
אבל אני לא באמת בוגרת, אני זונת צומי ומאוהבת וחושקת ואני פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו. זה הדבר היחיד שרץ לי בראש בימים האחרונים.
אני מרגישה שאני מאבדת את זה.
אני מתגעגעת..
יש פה כאלה?
הוא אמר לי לבחור מה ללבוש.
אני ידעתי שאתה אוהב שחור, וידעתי שאתה אוהב עקבים... המממ....
התלבשתי ממש כמו שילוב של ילדה אימו וזונה.
אני אהבתי את זה.
אתה הרמת את ידך ושמת אותה על גבי הירך הפנימית שלי בעדינות.
ברגע שנגעת בי הרגשתי זרם נעים בגוף שלי.
תפסת את הגרביון רשת מעליי, וקרעת אותו בחזקה.
"את לא הזונה שלי, זה מובן?" אמרת בקול סמכותי.
"כן אדוני", עניתי מיד.
ואז עברת לרגל השנייה שלי.
גם שם אתה תופס את הגרביון מעליי וסוגר עליו את ידך החזקה.
"ואת לא תתלבשי ככה יותר,
אלא אם כן אני אבקש ממך להתלבש כמו זונה.
וגם אז, את תשימי אותו בתיק ותלבשי אותו רק כשאבקש.
זה ברור?"
אמרת, בזמן שקרעת אותו עוד, ועוד.. ועוד...
זה די עשה לי את זה.. נהיה לי עור ברווז.
"כן אדוני" עניתי בביטחון.
"יופי, תזכרי את זה."
המחשבות שלי:
איך זה יהיה?
האם לא אצליח להתגבר על העבר?
אני חרדה ומלאה בחשש
הפה שלי:
אין לי מה ללבוש🥵🥵🥵