מחשבות

יצאתי עם הכלבות לטיול קצר, וכמו בכל ערב ליטפתי את החתולה השחורה שחיה אצלנו ברחוב. 

כשסיימתי הסתובבתי והתחלתי לעבור את הכביש לכיוון הדירה.

"מיאו" 

הסתכלתי אחורה והחלפתי איתה מבטים.

היא הסתכלה עליי בעיני עגל צהובות שבהקו בחושך.

אני יודעת איך את מרגישה.

את משתוקקת ליחס.

את חתולת רחוב שחורה, 

חיה אצילית אמנם- 

הפרווה שלך מבריקה כי את דואגת לטפח אותה,

הציפורניים חדות ומשוייפות,

מתלקלקת לך באלגנטיות. 

אבל את זה שהאוזן שלך חתוכה כי עיקרו אותך אי אפשר להסתיר.

למרות זאת את מנסה,

חותרת ליחס מעוברים ושבים,

את נפגעת בעבר ותיפגעי בעתיד,

ולא משנה מה יקרה וכמה מפחיד לך לבד ברחוב את תמיד תרצי לחזור לעוד ליטוף. 

אנחנו דומות.

מי יודע,

אולי גם היה לך בית עד לא מזמן? 

אולי גם לבעלים שלך לא התאים לגדל אותך פתאום אז הוא פשוט זרק אותך לרחוב?

*לילה ראשון*