מחשבות

but the show must go on

נמאס לי מהחיים האלה 🫤

עמדנו בתור לשווארמה. שמחתי שהולכים כולם.

אבל התור היה ארוך, ואני הייתי מותשת מהיום הזה.

יצאתי החוצה והתיישבתי. עישנתי מהוויפ וחשבתי לי על איך עבר לי היום,

 עליי ועליך, על כמה שאני שונאת אותך,

ומנגד אוהבת.

על זה שלא נשאר לי שארית כוח בגוף, אבל נהניתי ופרקתי המון אנרגיה.

הדלת נפתחה ואתה יצאת לשבת בחוץ גם כן, מעט אחריך גם אחד מהחברים יצא לעשות שאכטה.

הוא הציע לי לעשן ולקחתי כמה שאכטות.. (יאמ, היה אחלה חומר). 

הרגשתי ילדה רעה שעישנתי מולך ככה.

אפילו טוב, שבעת רצון מעצמי.

מעניין מה עבר לך בראש באותו רגע כי אתה סתמת.

צחקנו טיפה יחד ולאחר מכן המר בחור נכנס בחזרה פנימה לשווארמה.

נאנחתי והתרפקתי על השולחן עם הידיים וביניהן קברתי את הראש שלי. 

נאמ נאמ נאמ..

הרמתי את הראש שלי כלפיך, בדיוק הסתכלת פנימה וסימנת לאחד החבר'ה משהו דרך החלון עם הטלפון שלך.

בחלוף השנייה הפנים שלך עברו אליי ונעצת בי עיניים.

זה היה מבט רע.

אין לי דרך אחרת לתאר אותו.

קמת ואמרת לי לבוא אחריך, ואני מצייתת ובאה כמו הזונה הסתומה שאני.

הלכנו קצת ולקחנו פנייה לאחת הסמטאות שבמורד הרחוב, אין כאן כמעט אף אחד. 

הצמדת אותי בכוח לקיר המחוספס שמאחורי, אני מרגישה אותו נתפס לי בבגדים ובשיער הדי מבולגן שלי.

אני רואה שאתה כהרגלך שם לב לסביבה שלנו, ושאני יכולה סוף סוף לשחרר.

אתה מחזיק אותי צמוד לקיר.

יד אחת שלך על הצוואר שלי, אני מרגישה את הדופק שלי פועם כנגד האחיזה המתהדקת שלך בי.

אני מסתכלת למעלה אל העיניים שלך בעיניי כלבלב, מנסה להוציא מהפה שלי בגמגום את השם שלך.

אתה מוריד לי סתירה מצלצלת על לחי ימין ונשען מולי על הקיר.

"אני שונאת אותך", אני אומרת לך בפנים מבויישות.

אתה מחייך את החיוך הזחוח הזה שלך ועונה לי "אני יודע".

אתה תופס אותי מהקוקו המבולגן והכואב שלי, מוריד אותי תחתיך לרצפה ומצמיד את הראש שלי לנעליים שלך.

"תשאירי את הראש שלך שם, כלבה שלי."

אני שותקת, מצמידה את הראש שלי לנעליים שלך ומרגישה את עצמי נרטבת יותר ויותר.

אני שומעת את החגורה שלך נפתחת במכה אחת.

את המכנס שנפתח.

אתה מוביל אותי לזין שלך,

שלא ראיתי כבר כמעט שנה.

אני מכניסה אותו לפה, מתענגת מלקקת ומוצצת את הקצה שלו ולאט ממשיכה עוד ועוד.

אתה מושיט את הידיים לחזה שלי, צובט בפטמות שלי חזק ודוחף את הזין שלך עמוק פנימה.

אני גונחת ונאנחת עליו.

אני מרטיבה תוך כדי שאתה מתחיל לתפוס לי את השיער ולזיין לי את הפה והגרון טוב טוב. 

אתה מוציא אותו בבת אחת מהפה שלי שנוטף רוק

 מעלה אותי למעלה ומתחיל לזיין אותי בדוגי.

ואז

אני גומרת בלי להודיע.

הסוף!!!

היה דום שהייתי מדברת איתו לתקופה, לפני איזה 8 חודשים

הוא הביא לי קולר שלא יצא לי לענוד אותו בשבילו אפילו פעם אחת

יום בהיר אחד הוא הפסיק לרשום לי ונעלם. לא רדפתי אחריו.

היום בבוקר מקבלת ממנו הודעה בוואטסאפ:

"היי. מתי תחזירי לי את הקולר ?"

מה פתאום נזכרת??! 🤔😳😳

דומים יקרים אשמח להסבר לתופעה הזו. 

הקולר הזה יפה

והוא כבר שלי ורכושי! 

..נראה לי. הנה התחיל הoverthinking שלי

ah shit here we go again

אולי בעצם לא הבנתי את הקונספט? זה קטע כזה שצריך להחזיר קולר? אולי זה באמת סנטימנטלי עבורו? או שבכלל הוא סתם רוצה להיפגש?

חסמתי אותו מפה ובוואטסאפ למרות שזה מרגיש לי קצת לא יפה..

מקועה שעשיתי את הדבר הנכון...

הצילו?

אז היום קיבלתי זין, סטירות, גלידה, חיבוק וקצת ביטחון עצמי.

שאני ילדה טובה. ליטוף וחיבוק גדול. אני צריכה את זה 3>