מחשבות

אני שוכבת במיטה אחרי שסיימתי לזפזף בין מלא סצנות משעממות מ"50 גוונים של אפור" כדי להיזכר בסגנון

משעמם. 

משעמם.

משעמם.

משעמם.

משעמם.

אני רוצה שתתייחס אליי, 

אני רוצה להרגיש איך אתה עושה לי את זה רק מחיבור של כמה מילים בהודעה בטלפון.

אני רוצה לרצות אותך.

אני רוצה להרגיש אותך.

אני רוצה שתשלוט בי.

אני מוכנה לנסות כבר.

איך סוף סוף אחרי כל כך הרבה שנים אחרי שנכוויתי אני משתוקקת לקרבה ויחס... 

זה חדש לי,

זה מרגש אותי.

"אדבר איתך יותר מאוחר" רשמת משהו בסגנון

ואני יודעת. אני אנוכית. 

אנוכית.

כי הרי לך יש כבר אישה, 

בית, וילד לדאוג להם.

אבל עברו כבר 6 שעות והשעה 01:00 בלילה.

ורק היום בבוקר הצלחתי לקרוע את העבר שלי מאחורי ואמרתי שאני רוצה להיות שלך.

אז רשמתי לו.

"אמרת שתחזור אליי, חיכיתי לך 😔", רשמתי לו,

וכרגיל מייד לאחר שלחצתי על כפתור ה'סנד' התחרטתי.

16 דקות,

16 דקות בדיוק עברו מאז שההודעה נשלחה וזה מרגיש כמו נצח.

אסור לך להראות תלות.

את תיכווי שוב.

הוא לא יצליח להכיל את הזונת צומי שאת.

והרי אתה תעניש אותי אם אמחק את ההודעה. ואני מנסה לחשב,

מה עדיף.

להיענש בגלל המחיקה או פשוט.. להרפות? 

לא

זה לא להרפות.

זה לשים את עצמי על חבל תלייה של מחשבות.

את צריכה להיות אדון לעצמך במיוחד כשהאדון שלך לא עונה!

מחקתי את ההודעה, כמו רוב ההודעות שאני שולחת לו בלילות.

המשך יבוא. או שלא.