מחשבות

פתאום אתה מתנהג לי כמו המבוגר האחראי

כאילו כבר לא פרצת כל גבול אפשרי

איך אתה אוהב לשחק אותה ממש כמו שה תמים

בלי טיפה של בושה או רחמים על הפנים

נפגעתי, ונפגענו כבר כל כך הרבה פעמים

אז מה כבר אכפת לך.. רק עוד פעם אחת,

להרגיש אחד את השניה ולהיות קיימים

ואני לא מבינה..למה זה קורה, למה זה ככה..

למה אני רודפת דווקא אחרי זה 

בזמן שכל כך הרבה ראויים אחרים מציעים לי,

ואני במקום להיפתח-

נעלמת ואוטמת את עצמי בפניהם באופן כמעט מקסימלי.

what is wrong with me?