מחשבות

בוקר, חג, אני במיטה בפנאן שלי, בטלפון.

קמתי לירוק בעיניים שמסתבר שבוטל כי חג היום.

אני גוללת לי בטיקטוק ובדיוק נעצרת על סרטון של חייל כשהשלישה פונה אליי ואנחנו ממשיכות לשיחה קצרה: "מה אין לך מספיק בנים חתיכים פה?"

אני מצביעה על המסך ומראה לה שהוא לא כזה חתיך. "גם, זה לא זה..."

"זה מסובך...", אני מתחילה לגמגם וחושבת על כל החברה שנראים טוב פה - והרשימה לא דלה.

"אז מה הבעיה? את לא מערבבת בין היחידה לאזרחות?"

אני ממשיכה לגמגם לי, "לא לא.."

היא מתקרבת אליי ואני עונה לה: "פשוט... בנים זה חרא."

אני חושבת על זה שמרגע ההפעלה לא העזתי להתעסק ולחשוב על בנים. (חוץ מלבהות במ"פ החתיך שלי)

היא שמה עליי יד מעל השמיכה, מלטפת ועונה:

"אויש מתוקה שלי. זה לא עובד ככה.

יש לנו שיחה מאוד ארוכה לעשות..."

....