מחשבות

"את הרבה זמן באירוע הזה,

אני תמיד מנסה לעזור לך ואת לא רוצה לשתף אותי.

למה?"

"לא הכוונה איתי, אלא במה שאת עוברת בחיים"

"ונשבע שאני פה לעזור ולתמוך וזה בלי קשר למשהו בנינו. אלא מאוד אכפת לי ממך,

למה את לא משתפת?"

הלוואי ויכולתי לשתף.

הלוואי ויכולתי לפרוק איתך הכל.

במלוא המשתמע.

הלוואי ויכולתי לבכות לך על הכתף.

הלוואי ויכולתי לקבל את האהבה הזאת שמגיעה לי.

משהו בי נשאר בסייף זון- ואפילו הוא שם לב שאני תקועה. אני לא יכולה לספר לו את האמת.

לא רוצה לעזוב אותו ואת החבר'ה.

אבל מנגד לא מצליחה להתנתק פיזית ורגשית מה'מר בחור'.

אני לא מצליחה לצאת מהבור הזה.

זמן לא מרפא את הכל.

אני רק הולכת ומשתגעת.