עולם מאתר

במהלך תקופת חיי הבוגרים (שהם רק התחילו), עשיתי אינסוף טעויות בתחום הבדסמ, השליטה, הזוגיות וכו… (כמובן שגם בעוד המון תחומים אחרים). כמעט בכל המקרים, בכל הטעויות שעשיתי, פגעתי באחרים עוד לפני שזה פגע בי.

הטעויות שלי הם פוגעניות ודורסניות.
למזלי הבאמת גדול, הסביבה שסביבי
מצליחה לראות אותי בתור אדם, מצליחה להכיל, ולסלוח.
אני חושב שהגדולה האמיתית, היא לבקש סליחה, לכפר וחשוב מכל, ללמוד מטעויות וליישם את הלמידה באותו הקשר.

אני רוצה להגיד תודה לvanvan.
אני לומד ממך המון, ונעים לי להיות שלך.
תודה על הכל, תודה על מי שאת ❤️

אני לא יכול שלא להתעלם מזה,
אני מרגיש שפיתחתי יכולות רבות בזכות השולטת המדהימה שלי.
ברמה שאני יכול לחלק את החיים שלי ללפני ואחרי.
אם זה מטלות משק בית
או
תקשורת בין אישית.
השולטת שלי, גרמה לי להתפתח!

לפני לא ידעתי אפילו לחתוך סלט,

היום אני יודע.

לפני אפילו לא ידעתי איך שוטפים את הרצפה,

היום אני יודע.

אני עמוס הערכה וכבוד אל השולטת שלי.
האכפתיות,
ההכלה,
הקשר שאני מרגיש הדדיות בו, הופך אותי לאדם יותר טוב.

אז תודה לך שאת שם בשבילי
את לא יודעת כמה אני מאושר שאני זכיתי בזכות ענקית!

איך רק עכשיו נתקלתי בסרט האדיר הזה??

בקצרה למי שלא מכיר,

בייביגירל מספר על רומי, מנכ״לית חזקה ומצליחה, שמפתחת קשר בדסמי- מיני עם מתמחה צעיר בשם סמואל.

הקשר ביניהם מערער לה את כל השליטה בחיים, ופותח אצלה תשוקות ודחפים שהיא ניסתה להדחיק.

הוא נוגע בכל כך הרבה נושאים ולא רק בבדסמ, ומעבר לזה שהסרט סקסי בטירוף, הוא מצליח לשאוב כל פרמטר אנושי ריאליסטי לסרט הזה כמו:

אמון בזוגיות,

התחברות לאישיות ולרצונות,

הפרדה בין מקום עבודה לדחפים,

דיכוי הנפש

ו ועוד ועוד…

המסקנה הכי גדולה שלי מהסרט , זה אמון.

למי שלא ראה, ולא אעשה ספויילרים,

כל העלילה של הסיפור מתרחשת אם רומי הייתה בסה״כ כנה ואמיתית עם בעלה, וזה המסר הכי גדול שאני לוקח ממנו.

בלי שום קשר לבדסמ, זוגיות, אהבה…

לאחרונה חשבתי הרבה על העבר שלי, דברים שעשיתי, ודברים שלא עשיתי. ונכנסתי לסוג של דיכאון על כך.

חרטה שלא ניסיתי דברים מסוימים בחיים.

חרטה שעשיתי דברים מסויימים בחיים,

בעיקר בצבא ובשירות.

כל המחשבות והמיני דכאון גרמו לי להבין, שאני ממש לא רוצה להיות בן 40 ולחיות בחרטה על מיליון דברים.

ויותר מזה, הכי חשוב לחיות את החיים כפי שאתה רוצה, 

ביחד עם הקשבה עצמית, ולא ללכת שולל אחרי חברים, משפחה, אחים וכו….

שיהיה לכולם שבת שלום 🙏🏽❤️

אני לא נוהג לרשום דברים כאלו,

ובגללי,

לא נוהג לרשום דברים כאלו בכלל.

המחשבה על סוף המלחמה מרגשת אותי, 

חלמתי על הרגע הזה מאז שהתחילה.

החיים שהיו לפני, הכל נעלם ברגע.

חזרת החטופים,

הפסקת חיילים נהרגים,

רצח של אזרחים חפים מפשע,

אני מקווה לעתיד טוב לישראלים ולעזתים.

שיהיה בעזרת השם שלום הן אם זה בתוך המדינה או מחוצה לה .

היא שולטת מדהימה! בן אדם מדהים! אנושיות שלא ראיתי מעולם.

אני מרגיש תחתיה במקום הכי נכון ביקום.

הזכות לשרת,

הזכות לעשות למענה,

הזכות להיות תחתיה.

מבחינתי, זה שווה את כל העולם.

היא מכילה אותי, למרות שאני מטומטם.

היא מכילה אותי למרות שאני רוב הזמן בצבא ובקושי זמין.

היא מכילה אותי למרות כל הטעויות שאני עושה.

ואני אסיר תודה.

אומנם לא עבר המון זמן.

אבל לשרת אותה מרגיש אחרת.

האכפתיות, הדאגה והשיח רק מעמיקים לי את הרצון להועיל לה.

לשרת אותה מרגיש כאלו זה הדבר הנכון.

כבר כמה זמן, שאני מנקה, שוטף, מזיז, הכל למענה.

אני כל כך מודה על האפשרות שניתנה לי לשרת אותה.

תודה 🙏🏽

משום מה היום נכנס לי לראש תחושת געגוע לבדסמ.

זה באמת היה רדום אצלי תקופה, ופתאום זה חוזר אליי.

דווקא כשאני מתחיל קשר, זוגי. פתאום זה עולה לי לראש…

מכירים את זה, שפתאום יש לכם חשק לא מוסבר?

הופ גדלתי בשנה. 

כנראה שגיל 20 הייתה השנה הכי משמעותית והכי חוויתית לטוב וגם לרע, למדתי המון על עצמי השנה הזאת.

בטוח שאלמד ואחווה יותר בגיל 21, תודה לכל החברים מהכלוב 

שבת שלום לכולם 🙏🏽🙏🏽

בדסמ זה ממכר, לפני גיל 19, בדסמ היה בשבילי סתם עוד פנטזיה.

הרגשתי לתחום הזה משיכה, אך לא באמת היה לי צורך בבדסמ אחרי שהתנסתי.

החיים התגלגלו ויצא לי התנסות בסשנים עם מישהי.

בהתחלה הייתי מאוד בהלם, לאט לאט נפתחתי יותר ויותר, 

וזה השתחרר בי ונהיה רגיל אצלי.

אני לחלוטין יכול לחלק את החיים שלי ללפני הסשן הראשון ואחרי הסשן הראשון…

עניין אותי לדעת, אתם גם חושבים כמוני? 

ברגע שמנסים את זה, אין דרך חזרה?

ראיתי את הפרק הראשון, נראה ממש טוב בתור התחלה…